כח ג

ע"פ אחרי הוי' אלקיכם ועמ"ש סד"ה יחיינו מיומים. וזהו ג"כ ענין הב' כתרים שקבלו ישראל בסיני אלא שי"ל שהן היו מב' שלישין התחתונים ולעתיד הוא שיתגלה שליש העליון כו' והנה עכ"פ בכתר דנוק' יהיו ב' הבחי' שהא' הוא כענין בחי' תחתונה שבמאציל. והב' כענין שרש הנאצלים. ושרשן מב' הבחי' שבכתר הכללי שהן ע"י וא"א כו'. ועמ"ש בד"ה ויקח קרח בתחלתו. והיינו שמשם נמשך ב' בחי' התגלות הנ"ל דסובב בממלא וממלא בסובב. והנה לפמשנ"ת לעיל שלהיות התגלות סובב בממלא צריך מקור שרש הגילוי להיות ממקום גבוה יותר צ"ל דהמשכה זו הוא מבחי' העליונה שבכתר. וצ"ע ע"פ מ"ש במ"א דלעתיד יתעלו הגבורות ויהודה יהיה למעלה מבחי' יוסף וגם עפמ"ש סד"ה שובה ישראל עד וגם ופנילא ירא ו בבחינת המשכה. אבל בבחי' העלאה את פניך הוי' אבקש. נמצא בבחי' העלאה יוכל להיות התגלות מבחי' עליונה יותר ועמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו בענין עליות דשבת. וע' מש"ל בענין שמש הוי"ה ושמש צדקה. וצ"ע. והנה המשכות אלו הוא ע"י בשכמל"ו שחרית וערבית שהם ב' בחי' כד הנ"ל כמ"ש בת"ז תיקון כ"ח ועל אלין כ"ד אתוון אתמר ושמתי כד כד שמשותיך. והענין דמבואר במ"א בפי' עושין רצונו של מקום כתר דנוק' הוא בחי' בכל מאדך כו' והנה בבחי' בכל מאדך יש ג"כ בחי' רצון ובחי' תענוג והוא הנק' חפץ שהוא פנימית הרצון אהבה בתענוגים בבחי' מאד בלי גבול כענין עיני האדם לא תשבענה כו'. וזהו ענין ב' בחי' כ"ד דבשכמל"ו שחרית וערבית כי שמחה בצפרא ורננא ברמשא כו'. וזהו אשת חיל עטרת בעלה אשת חיל דוקא כמ"ש בע"ח דפי' חיל היינו ב"פ כ"ד דבשכמל"ו שחרית וערבית שעי"ז ממשיכים בחי' עט"ב כו'. ואפשר לומר בפי' עט"ב שממשיכים ג"כ מהכתר לז"א מבחי' היותר עליונה. וע"ד שבשבועות נמשך לו הכתר מע"י וא"א ממש כמ"ש במ"א. ועמ"ש מענין בשכמל"ו סד"ה שמע ישראל. וע' בפע"ח בכוונת קריאת שמע דבק"ש של ערבית שרש ההמשכה נמשך מבחי' א"א ובק"ש דשחרית נמשך מבחי' עתיק כו' והיינו לפי ההעלאת מ"ן רננא ברמשא ושמחה בצפרא כנ"ל). (ועמ"ש בפנים בענין זה דשחרית וערבית באופן אחר כי ברישא חשוכא כו' ישת חשך סתרו כו' ומ"ש במ"א עד"ה והיה אור הלבנה כו' ודו"ק) וזהו ג"כ ענין באתעדל"ת אתעדל"ע שהכח שיש לאתעדל"ת להיות בה ועל ידה אתעדל"ע היינו ע"י שמתחלה נמשך אתעדל"ע מאליו מלמעלה למטה והוא הנותן כח ועוז לאתעדל"ת שהיא בחי' מלמטה למעלה להיות בה ועל ידה אתעדל"ע וגילוי אור כו':

קיצור (א) ענין נוח לו לאדם שלא נברא ועיין מזה בעה"ק (ח"ב פכ"ב) הובא בשל"ה בהקדמת בית ישראל (דף כ"א ע"ב כ"ב ע"א). ובעקדה פ' בראשית (שער ח') ובעקרים (מ"ד ס"פ כ"ט) נדחק בזה. ובעה"מ (שער קרית ארבע פנ"ה) ג"כ נדחק בזה. אך הנה הנשמות הן נמשכו מפנימית הכלים דע"ס. ופי' כלים היינו עצם בחי' חכמה וחסד. משא"כ האור והנשמה הנמשך בהן מאור א"ס הוא בחי' דלאו מכל אלין מדות כלל:

(ב) וזהו ענין נשמה שנתת בי טהורה היא מלשון כעצם השמים לטוהר ואח"כ אתה בראתה. ועמ"ש בד"ה הים ראה וינוס ועל זה הוא החקירה אם נוח לו לאדם שנברא היינו שירד מבחי' טהורה היא לבחי' בראת' יצרתה נפחת' בי דהיינו מכלים דע"ס דאצי' לבי"ע עד שיתלבש בגוף כי ירידה זו צורך עלייה גדולה היא שעי"ז יתעלו לבבחי' קדש שלמעלה מבחי' טהורה היא וכמ"ש ואנשי קדש תהיון לי והוא לבחי' אור א"ס ממש שלמעלה מבחי' הכלים. והיינו