ל ג

למען ייטב לך והארכת ימים היינו בחינת בצדקה תכונני כדלקמן. ומכ"ז יובן ענין בוניך שהוא בחי' בנין ירושלים וברבות סדר וירא פנ"ו איתא יראה שלם כו' ומלכי צדק מלך שלם כו' והנה שלם יש בו ב' פירושים האחד לשון שלימות ושלימות היראה תתאה היינו כשממשיכים בה בחינת יראה עילאה והוא ע"י התורה כנודע מענין אם אין חכמה אין יראה וגם פי' מלך שלם היינו כשממשיכים אל בחי' ממכ"ע הנק' מלך מבחי' סוכ"ע ואזי הוא מלך שלם וכמ"ש בזח"א (דפ"ז ע"א) אימתי כו' ביומא דכפורי כ'ו ואזי הוא ג"כ יראה שלם וכמ"ש במ"א בענין ותגל נפשי וגילו ברעדה כו' מחמת שנגלה כבוד הדר מלכותו מלכות דא"ס כו' ולכן המלאכים זעות מחיל כסא כו'. וכמ"ש ג"כ סד"ה והיה ביום ההוא יתקע בענין והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים יראה שלם. אך עוד יש לפרש פי' שלם ג"כ לשון שלום וכמ"ש בת"י ע"פ שובי שובי השולמית דהיינו ירושלים וכן פי' הראב"ע והרד"ק בשרשים סוף שרש שלם דהשולמית היינו בירושלים הנק' שלם והרי במדרש שה"ש פירשו השולמית לשון שלום וגם בלא"ה ענין שלימות שייך לענין שלום כמו שפרש"י פ' וישלח בפסוק שלמים הם אתנו בשלום ובלב שלם ובפ' ויקרא בפסוק ואם זבח שלמים פרש"י שמטילין שלום בעולם ובזח"ג ויקרא (די"ב ע"ב) פירשו לשון שלימות ולשון שלום. וע' בזח"א (קע"ב סע"ב) ע"פ ויהי בשלם סוכו וכמאמר ופרוס עלינו סוכת שלומך והענין כי ע"י בוניך נעשה בחי' ורב שלום שמבחינת טורי דפרודא יוכללו הניצוצים במלכות דאצילות וזהו ענין שלום לרחוק שנעשה קרוב וכמ"ש הרמ"ז פ' נשא (דקכ"ב ע"ב) שלום לרחוק הם הניצוצות שנפלו כו'. והנה זהו ענין בחי' ורב שלום שמלמטה למעלה דהפירוש שמבחי' רב נעשה בחי' שלום ע"י בחי' בוניך כנ"ל וכמ"כ עי"ז נמשך מלמעלה בחינת ורב שלום דהיינו ריבוי השלום ממש והוא מ"ש במדרש אסתר בסופו הטוב בריבוי החסד בריבוי כו' עד השלום בריבוי ועמ"ש ע"פ כרביבים עלי עשב וע"פ ואתה מרבבות קדש וזהו ענין מ"ש וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט ועמ"ש ע"פ כיריעות שלמה. והנה גם בבחי' יראה שלם שייך ג"כ לשון שלום שהוא ענין התכללות האהבה והיראה יחד ע"י וכל הלבבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך כמ"ש בד"ה וידעת היום שבחי' התכללות זו נק' שלום וגם אזי הוא יראה שלם לשון שלימות כי נמשכה מבחי' והנורא אל עליון כו' ע"ש:

ד בצדקה תכונני כי הנה עם בחי' בוניך צ"ל תכונני שהוא קיום ושמירת הבנין שלא יתקלקל ע"ד שפת אמת תכון לעד דהיינו שיתקיים לעולם וכם אף תכון תבל בל תמוט. וכן תבנה ותכונן עיר סיחון ועמ"ש מזה בד"ה על כן יאמרו המושלים וקיום זה היינו ע"י הצדקה וחסד וכמ"ש והוכן בחסד כסא (בישעיה י"ו ה'). והענין כי בחי' הבנין הוא ע"י עול תורה וקבלת עול מלכות שמים אך כדי שיהי' בחי' קיום נצחי לבנין הנ"ל הוא ע"י הצדקה ולכן ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה דהיינו בלא גמילות חסדים אפילו תורה אין לו והטעם לזה הוא דהנה במעלים עיניו מן הצדקה וגמ"ח נאמר וקרא עליך אל הוי' והיה בך חטא (בפ' ראה ט"ו ט') ולכאורה אין לזה שייכות למעלים עיניו מן הצדקה וגמ"ח דוקא ועיין בגמרא פ"ו דכתובות (ס"ח א') שהחמירו מאד בעון זה וברבות ברות ע"פ ותאמר לה חמותה. אך הענין שנאמר כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (בקהלת סי' ז' כ') ועיין מזה ברבות בקהלת שם ובגמרא סנהדרין (מ"ו ב' ק"א א') והוא ע"ד מארז"ל בב"ב (קס"ד ב') שלש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהורי עבירה כו' אך הצדקה תעביר כתם החטא ההוא כי ע"ז נאמר וחטאך בצדקה פרוק וע' מזה בסוטה (כ' סע"ב) ב"ב