לד ג

שבמו"ס שהוא מקור יג"מ הרחמים וכמש"ש בד"ה ויאכילך את המן כו' ע"ש ועד"ז הוא ההפרש בין בחי' ונתתי לגבי בחי' הרועה בשושנים. ובזהר פ' יתרו (דפ"א ע"ב) מאי מוצא פי ה' דא קול השופר כו' בהאי קול שופר תליא כולא. והיינו לפי שע"י השופר הוא התגלות יג"מ הרחמים וגם עי"ז נמשך בנין המל' שהיא פי ה' ולכן נק' השופר מוצא ומקור פי ה'] כי מר"ח אלול עד יו"כ הן ארבעים יום וביוה"כ בו נתנו לוחות האחרונות כללות כל התרי"ג מצות והן מילוי כל החסרונות והפגמים בהמשכת פעימים ומקיפים מחדש. ובזהר פ' שמות (ד"כ ע"ב) איתא ד"א בשושנים באותם ששונים בתורה שע"י התורה נמשך מקיף היושר הכללי שמקיף בהשוואה אחת. והוא ענין שמחת תורה שהשמחה של כל השנה בתורה ומצות נכלל ביום אי