לו ג

ד והבאתה אל תוך ביתך. והענין כמ"ש בזהר (פ' ויקרא ד"ו סע"א וע"ב וברע"מ פ' פנחס דרנ"ז סע"א וע"ב) על פסוק נפלה לא תוסיף קום וגו' (בעמוס רס"י ה'). שלא תהיה בבחי' קום ממטה למעלה. רק כמ"ש ביום ההוא אקים וגו'. שיומשך מלמעלה למטה שהיא לה גם למטה בחי' קימה מעלייתא (וכענין מ"ש בד"ה ושמתי כדכד בענין חד אמר שהם ועיין בזח"א ויחי (דרל"ז ב) פי' בע"א ממ"ש בפ' ויקרא י"ל זהו כמ"ד ישפה) והיינו להיות אור פני ה' נמשך למטה להיות כמים הפנים בבחי' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך לפניך דייקא בבחינת פנימיות שזו היא שלימות התשובה תשוב ה' כו' והוא בחי' קומה אקים את סוכת דוד הנופלת כו'. וזהו בחינת עשרת ימי תשובה כמים הפנים כו' שבסליחות ממשיכין ויעבור הוי' על פניו וגו' להיות בעשרת ימי תשובה בבחינת והחזירנו בתשובה שלימה לפניך:

וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה. הנה שערות הראש הן מותרי המוחין שנפלו במילי דעלמא. וצפרנים הן מותרי מדות חסד דרועא ימינא אברהם שיצא ממנו כו'. וצריך האדם להסיר המותרות כי מסטרא דקדושה עליונה הנה המותרות הם בחינת קדושה. וכמו י"ג מדות הרחמים שנמשכות מבחי' שערות כו'. וכענין קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. (ע' מזה לקמן ע"פ כי כארץ תוציא צמחה ובפ' אמור ע"פ ונקדשתי בתוך). אבל בלוים שהם למטה במדריגה מסטרא דדינא קשיא כתיב והעבירו תער וגו' ועיין בפ' תזריע (דמ"ח סע"ב) ושער באשה ערוה ששם יניקת החיצונים. וזהו ענין אמרם עם הארץ אסור לאכול בשר שהבשר הוא מורידו ומשפילו למטה משא"כ תלמיד חכם כי צדיק אוכל לשובע נפשו כתיב. וכן אמרו שיחת חולין של תלמידי חכמים כו' דייקא. ולכן הבע"ת צריך לסגף א"ע כדי להרחיק עצמו מהמותרות שלא יורידנו ויחזירנו לסורו ח"ו:

והסירה את שמלת שביה. הנה ארז"ל בבואה דבבואה לית להו. אבל בבואה לחודה אית להו גם בזה לעומת זה דהיינו בחי' מקיף למעלה כענין עבירה גוררת עבירה ומטמאין אותו הרבה וכו' וצריך להסיר גם בחי' המקיף שנמשך מלמעלה מאליו כי עוונותיכם מבדילין כתיב שמבדילין ומפסיקין בין השראת גילוי אלהותו ית' שנמשך ע"י התורה והמצות ובין נקודת פנימיות הלב שאינו נוגע לפנימיות הלב בלתי אם יסור המכסה והמסתיר לבחי' המקיף שבזה לעומת זה שע"י הסרה זו וישבה בביתך שתהיה בחי' ישיבה וקביעות האהבה שבנקודת הלב בל תמוט עולם ועד ובזה יעלה ויבוא ויגיע לבחי' ומדריגה יותר עליונה היא מדריגת ובכתה את אביה וגו' כי הנה מעלת ומדריגת הבכיה היא בחי' תשובה עילאה הגדולה מכולם שכמה בחי' ומדריגות יש בתשובה עילאה והיא העולה על כולנה וע"ז נאמר לע"ל בבכי יבואו וגו' וכתיב והנה נער בוכה ותחמול עליו והיינו ע"ד שאמרו על ר' עקיבא כשאמר שיר השירים זלגו עיניו דמעות שהבכיה הלזו היא מחמת דביקות הנפש בשרשה למעלה מכדי אשר תוכל נפשו שאת שאז אין שליט ברוח לכלוא וגו' (ועמש"ל סד"ה ושמתי כדכד ובפ' וישלח ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה וע"פ וקבל היהודים) ועל ענין בכיה זו איתא בשם האריז"ל שכל מי שאינו בוכה בר"ה ויוה"כ אין נשמתו שלימה שבכיה זו היא שלימות הנשמה ועיקרה ביוהכ"פ בחי' תשובה עילאה לפני הוי' תטהרו:

ביאור כי תצא. ענין שהאדם נברא בצלם אלקי' וענין בבואה ובבואה דבבואה הנה כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים וגו'. ומבואר בע"ח ענין צ' דצלם ולמ"ד דצלם מ"ם דצלם. ובמבוא שערים שער ה' ח"א פי"ג כ' המוחין דז"א הם בחי' נפש