לו ד

וחיות אל הז"א והוא דמות פרצוף זך ורוחני מאד שלם בי"ס והוא מתפשט בתוך הכלים של ז"א בתוך גופו להחיותו והוא בחי' צלם א' שיש בו ג' בחי' כנגד ג' אותיות צלם. ל' מ' מקיפים וצ' הוא אור פנימי. ופי' שהא"פ הוא בחי' צ' היינו ט"ס דז"א חב"ד חג"ת נה"י כל אחד כלול מעשר עולה צ'. וכמ"ש במ"ח מסכת הגדלות ז"א פ"ג. ולמ"ד הוא מקיף היינו ג' מוחין חב"ד דאצי' אשר כל א' כלול מעשר עולה למ"ד אשר הוא בחי' מקיף לכללות הא"פ דט"ס דז"א שהיא בחי' צ' ועמ"ש בביאור ע"פ ועשית ציץ גבי קדש למ"ד מלמטה. והמ"ם הוא בחי' כתר מקיף הכללי כולל כל הד' בחי' כחב"ד (ע' בכוונת ברכת כהנים ובקידוש דשבת) והוא בחי' מקיף למקיף שהמקיף הראשון שהוא בחי' ל' יוכל להתלבש לפעמים ליכנס בתוך הא"פ והכלים משא"כ המ' שהוא בחי' מקיף למקיף כו' ומ"מ ב' מקיפים אלו דל' מ' הם לבד ענין הכתר דז"א ומאירים עליו מרחוק יותר מבחי' הכתר דז"א כמ"ש במ"ח שם פ"ו (ועיין מענין מקיף ומקיף למקיף בפ' שמות בביאור ע"פ הבאים ישרש יעקב ובמ"ש במ"א ע"פ חנכת הבית לדוד בענין לבוש ובית כו' וע' לקמן פ' נצבים בפי' לא בשמים היא ולא מעבר לים היא כו' בחי' מקיף ומקיף דמקיף כו' ע"ש) וכן יובן למעלה יותר מריש כל דרגין הנה הא"פ הוא בחי' הקו כו' (וע' בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות כו') והנה כמ"כ בנשמת האדם נאמר ג"כ ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ע"ד הנ"ל. ועיקר ענין הצלם הוא להיות ממוצע בין אלהות לנשמה כי הנשמה הוא בחי' נברא יש מאין ע"י התלבשות האור במל' דעשי' בכלים. וכ"זה הוא עדיין אלקות כו' ולהיות התהוות הנשמה שהיא נברא הוא ע"י הצלם אלקים ומתחלק לב' בחי' צ' דצלם היינו בחי' אלקות שבתוך הנשמה (וע' בע"ח שמ"א פ"ג) ולמ"ד בחי' מקיף וזהו בחי' מזלא הנז' בדרז"ל מזליה חזי. שמשם נמשך בחי' צ' להתלבש בנשמה וכנודע ממאמר הבעש"ט נ"ע בענין הב"ק שמכרזת שובו בנים דקשה מי הוא השומע כו'. וא"כ מהו הפעולה מהכרוז. אלא היינו דמזליה חזי הכרוז ומזה נמשך ג"כ הרגשה בנשמה שבגוף שנמשך לה מלמעלה מבחי' מזליה וע"כ נק' מזל שממשיך ההזלה וההשפעה (ועמ"ש בד"ה האזינו השמים בפירוש ונוזלים מן לבנון כו') והמזל הוא בחי' אלקות שאינו מתלבש בנפש כלל שהוא למעלה ממדרגת מלאך וכמ"ש הרח"ו בשער הקדושה והנבואה שהמדרגה הגדולה שבכולם הוא גילוי הנשמה שלו עצמו שהוא למעלה ממדרגת גילוי אליהו והיינו בחי' הנשמה שלמעלה מן הגוף למ"ד דצלם. ונק' בחי' יפת תואר שהוא מז"א עצמו (ר"ל למעלה מבחי' מל' וע' בזח"א (פ' ויחי דרמ"ה) ע"פ שימני כחותם בגין דאינון אתיין מסטרא דדכורא כו'. וע' מ"ש לעיל פ' בשלח סד"ה וה' הולך לפניהם יומם במש"ש ישראל נעשו אז למעלה מבחי' שכינה כו') ועל דמות הכסא כו' לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת תפארת עיקר שהוא בחי' גוונין ש"ע נהורין כו' וזה נמשך מבחי' למד שהוא חב"ד וכמ"ש חכמת אדם תאיר פניו עד"מ שצהבו פניו מהשכלת שכל חדש שהשכל החדש נמשך מבחי' משכיל שהוא הארת המקיף וזהו ענין יאר ה' פניו תרין תפוחין כו' (הנז' באד"ר וכמ"ש ג"כ בפע"ח בכוונות ברכת כהנים בפי' יאר ה' פניו כו' שהוא המשכה מבחי' ל' מ' דצלם כו' ועמ"ש מענין תפארת סד"ה יונתי בחגוי ובד"ה אם בהרת קדמה) והמ"ם הוא מא"א כו' כנ"ל. והצ' הוא בחי' אשת יפ"ת שיורד ומתלבש כו' ועיקר העבודה להעלות צ' דצלם אשת יפ"ת. וכמ"כ למעלה הצ' יורד למטה במל' ונק' אשת יפ"ת והלמ"ד נשאר למעלה ועל דמות הכסא וכמו בנשמה שמתחלקת לב' בחינות הארה שמתפשטת בגוף ומה שנשאר למעלה בבחי' מקיף שממנה באין ההשפעות והארות הנשמה כו' (ועיין בזהר ר"פ במדבר):