לט ג

ל"ב אלקים דעובדא דבראשית הם בחי' ל"ב נתיבות חכמה שהחכמה מתחלקת לל"ב נתיבות והם בחי' צמצום והעלם להיות גילוי ההתפשטות ממלא וסובב כי להיות ההתפשטות א"א בלי צמצום כי אפילו כשהושיט אצבעו הקטנה כו' וגםעכשיו כולא קמיה כלא חשיבי אלא שהוא כלא בכף הדמיון ואף גם זאת קמי' דוקא ולא אצלנו אבל אם היה התפשטות עצמותו בלי צמצום והעלם היה לא ממש. ולהיות בחי' צמצום והעלם זה הוא ע"י אתערותא דלתתא בטל רצונך כו' כי יש ב' ביטולים הא' קוצו של יו"ד למעלה מן הדעת אינו רוצה בטבע ליפרד כו' והביטול הב' בחכמה בטל רצונך בחכמה ודעת כי ענין בטל רצונך הוא לברר הטוב מן הרע בחי' בירורים ובחכמה אתברירו שע"י החכמה מברר משא"כ בקוצו של יו"ד שהוא למעלה מן הדעת שם עדיין אין רע כלל ולא שייך שם בירור רק מעה"ד טו"ר כו' וע"י ביטול זה שבאתערותא דלתתא שהוא סילוק עצמותו נעשה בחי' ביטול וסילוק מלמעלה להיות בחי' העלם והתלבשות האור ה' מלך גאות לבש ובחי' עתיק יומין שהוא כענין המעתיק הרים והמתנשא מימות עולם כדי שיהיה התהוות כו' [ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה שהליות המשכת הרצון מא"ס ב"ה זהו הנק' ביטול וסילוק עצמותו כביכול שמצד עצמו הרי אם צדקת מה תתן לו כו' ולכן י"ל שע"י הביטול רצון בנפש שבבחי' קש"י ממשיכים להיות המשכת הכתר ורצון עליון והיינו ע,י בחי' עתיק יומין כ'ו וע"י הביטול רצון שבחכמה ממשיכים להיות גאות לבש שיומשכו בחי' השערות. ועמש"ש בענין ביטול שבבחי' נעשה ושבבחי' נשמע וזהו כענין קש"י ויו"ד כו']. והה' הוא ענין ההתפשטות באורך ורוחב ממלא וסובב הוא בחי' בינה תשובה עילאה שהוא בחי' התפשטות שבלב שמבחי' ברק גילוי החכמה שהוא בחינת צמצום ונעשה אח"כ התלהבות והתלהטות הלב כו' ושמחה שהיא ג,כ התפשטות בלב אם הבנים שמחה וע"י תשובה מלמטה למעלה נעשה למעלה ג"כ התפשטות הגילוי באורך ורוחב ממלא וסובב והיינו ע"י ויצעקו בצר להם שהכל מקום צר שאינה אלא הארה מועטת ואפילו ג"ע ועוה"ב אינו אלא זיו ועי"כ מי לי בשמים כו' והוי"ו הוא המשכת תורה והה' הוא בחי' מעשה המצות שע"י תורה נעשה המשכה במצות. והנה ו"ה הוא ע"י המשכה משא"כ י"ה אינו ע"י המשכה כי היו"ד עצמה מתגלה בה' ולכן אין שם וי"ו שהה' הוא גילוי בחי' ממלא וסובב שנעשה מבחי' נקודה חדא מבחי' הצמצום עצמו שבלא צמצום א"א להיות התפשטות כו' והצמצום הוא להיות ההתפשטות וכל בחי' א' וכן באתעדל"ת הכל ענין א' הוא אלא שכאשר מתבונן בגילוי ממלא וסובב דהיינו איך שבחי' נקודה חדא נעשה בחינת ההתפשטות ממלא וסובב הוא בחי' הה' אבל כשמתבונן על הצמצום דהיינו איך שכל ההתפשטות הוא רק מנקודה חדא הוא בחי' יו"ד והרי ה' ויו"ד הכל ענין א' שהיו"ד עצמו בא לכלל גילוי הה' [וזהו הבן בחכמה וחכם בבינה]. משא"כ ו"ה הוי"ו הוא המשכת הקול המחבר המדות אל הה' היא בחי' הדבור להיות בחי' אותיות ודיבורים וכמשל הדיבור שהוא לפי המדות אם באהבה כו' והרי הדבור הוא ענין ומהות אחר שהוא צירוף אותיות אלא שנמשך בהם הוי"ו מן המדות להיות הדבור נמשך אחר המדות וכך הוא למעלה בחי' הה' עלמא דאתגליא כו' שנשתנה למהות אחר כו' [ועמ"ש בביאור ע"פ והיה מספר בנ"י בפי' ביום ההוא יהיה]:

ב אך הנה כל זה הוא הוי"ה שבנאצלים אבל כי אהבך הוי' אלקיך בפועל יוצא ממשיך להיות בך אהבה וגם אהבך אוהב אותך והא בהא תליא שנעשה מע"ס שבמאציל עצמו [ע"ס דא"ק ועיין ברבות כי תשא ר"פ מ"ט בענין ואוהב את יעקב ובסדר וישב