מה ב

לבחינת ומדריגת האהבה שלמעלה מן הדעת ופשוט דכל מאי דפשיט ליבי' טפי עדיף דהיינו לפשוט את האהבה מהתלבשותה בגוף להיות צועק לבו בקרבו למסור נפשו להד ולהתכלל באחד. וזהו וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב שהם בחי' הרים הגבוהים כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם. ונהר הוא היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד כו' שהוא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה להיות שם השגת הנבראים כו' כמ"ש במ"א אבל מעבר הנהר הוא למעלה מן הדעת בחינת הרים הגבוהים שם הוא שרש בחי' ומדריגות האבות ומשם היתה השבועה והכריתת ברית להיות לך לאלהים בבחי' פנימית כנ"ל (ועמ"ש בד"ה ביום השמיני עצרת בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם):

קיצור. (א) פי' נצבים כולכם ע"ד בהתאסף כו' יחד כו' להיות לאחדים מבלי ימצא האדם ראש וסוף: (ב) והיינו כדי לעברך בברית. דהיינו כאלו נעשה לאחדים ועד"ז נאמר כי חלק ה' עמו וע"ז נאמר הנה אנכי כורת ברית וגו': (ג) וזהו ענין מלכיות וזכרונות שבר"ה לעורר התגלות מלכותו ית' עלינו ע"י זכרון הברית. ובמה בשופר. שהוא בחי' תשובה עילאה בקשו פני פנימית הלב. ונמשך ע"י ע"י את פניך ה' אבקש. כי מבחינת אחרי ה' ילכו בחי' זיו והארה נמשך להיות כאריה שבמרכבה ישאג שנק' עדיין צעקה מחיצוניות הלב. אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא רם ומתנשא מימות עולם. וזהו ענין אש אוכלה הוא. וזהו ענין פניך הוי'. ומזה נמשך הצעקה מפנימית הלב. ועי"ז מעורר למעלה גילוי פנימית מלכותו ית' עלינו. וזהו ענין זכרונות זכרון האהבה פנימית מעצמותו ומהותו ית':

(ד) וזהו ענין הללו אל בקדשו כו' עד בתקע שופר: (ה) וכ"ז הוא למען הקים אותך היום לו לעם כי אין מלך בלא עם. ובזו הבחינה הוא הקישור והיחוד והברית אשר כרת ה' עמנו. אך כתיב משפט לאלהי יעקב. וצריך לעורר זה בר"ה. וזהו ענין אמרו לפני מלכיות וזכרונות ושופרות: (ו) וזהו ענין וכאשר נשבע לאבותיך כי בעבר הנהר יוצא מעדן ישבו אבותיכם והוא בחי' לעברך בברית עד יעבור עמך כו' ונק' הרים הגבוהים ליעלים ועד"ז שופר של ר"ה של יעל פשוט וע"ז נאמר ושקל בפלס הרים כו':

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה כו'. להבין מהו המצוה הזאת דלא קאי על כל התורה כולה דהל"ל כי כל המצות כו' וגם מהו אשר אנכי כו'. הנה כל המצות נק' בשם מצות הוי' כי רמ"ח מ"ע הן רמ"ח אברים דמלכא ומלכא היינו בחי' הוי'. והנה בתחלת דבר ה' בעשרת הדברות פתח אנכי ה' אלקיך. ולכאורה אינו מובן איך שייך עליו ית' לומר שבא להגיד שאנכי הוא הוי' אלקיך דזה לא שייך כ"א באדם שהוא בעל גוף וציור ותמונה ידוע אשר יאמר עליו כי הוא זה משא"כ הוא ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר כו'. אך הענין כי הנה ידיעת אלקותו ית' שהוא ברא הכל מאין ליש והוא הבורא ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ומהוה ומחיה את כולם כבר היה נקבע ידיעה זו בלב כל ישראל מאמינים בני מאמינים גם קודם מ"ת שידיעה זו היא בחי' הרגשה בנפש כמו ראייה שהרי אין רואין את השמים והארץ וכל אשר בה ואין הדבר עושה א"ע ומבשרי אחזה אלוה כמו שמגישין נשמתו של אדם בראות חיות הגוף וקיומו [וכמ"ש בפ' ואתחנן בד"ה וידעת היום כו'] ומה שהודיע במ"ת אנכי ה' אלהיך הענין הוא כי הנה פי' הוי' שהוא המהווה כל ההוויות כי הוי' לשון הוה והיו"ד שבראש התיבה להורות על התמדת