מז א

שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי. כי הלבישני בגדי ישע וגו'. (במדרש הובא פסוק זה בויקרא רבה בפ' צו ס"פ עשירית וס"פ ואתחנן. ובשה"ש רבה בפ' נגילה ונשמחה בך ועיין בזח"ב בפ' יתרו ד"צ ע"ב נשא קל"ג א' בלק קצ"ט ב') הנה ההפרש שבין שמחה לגילה הוא כי השמחה נקרא בהגלות נגלות השמחה מבחוץ והיא בחינת חג הסוכות זמן שמחתנו. וגילה נקרא כשהשמחה עדיין בפנימית הלב ולא באה לידי גילוי בחיצוניות. וכמ"ש וגילו ברעדה שרעדה תכסה את השמחה שלא תהא נראית ונגלית בחוץ רק תוכו צוף השמחה ובהתגלות נראית ונגלית בחינת רעדה והוא בחי' ר"ה וכמשי"ת (וזהו ה' מלך תגל הארץ והיינו בחינת ימים נוראים שנקרא הקדוש ברוך הוא המלך הקדוש המלך המשפט הנה אז הוא בחינת גילה תגל הארץ. וזהו גם כן בני ציון יגילו במלכם. ועיין מ"ש לקמן סד"ה ביום השמיני עצרת מענין גילה) והנה הכתוב אומר שוש אשיש ולא פי' מי הוא האומר והיינו לפי שהוא מאמר הנביא בעד כללות ישראל. וביאור הענין הנה כתיב תקעו בחדש שופר. ופשטיה דקרא אינו מובן לכאורה שאמר בחדש ולא פי' באיזה חדש והל"ל בחדש השביעי. וגם מאי דכתיב שופר בשופר מיבעי ליה. אך הענין כי הנה חדש הוא מלשון התחדשות שעל שם זה נק' כן כל חדש מפני חי דוש הלבנה שמתחדשת בכל חדש ואמר תקעו בחדש שופר פי' בחידושו של שופר שהשופר מתחדש בכל שנה ושופר של שנה זו אינו שופר של שנה אחרת ולבאר זה צריך להקדים ביאור ענין ר"ה שנקבע באחד בתשרי שבו נברא האדם הוא יום ששי למע"ב. כי בכ"ה באלול נברא העולם. וצריך להבין למה אין קובעין ר"ה ביום א' למע"ב. ויום א' למע"ב הי' צ"ל א' בתשרי ולמה היה תחלת בריאת שמים וארץ בכ"ה באלול. ור"ה שהוא יום א' בתשרי היה ביום ברוא אדה"ר. אך הנה על תחלת בריאת שמים וארץ לא היה צריך לקבוע ר"ה יום מיוחד בשנה כי בריאת שמים וארץ היא בריאה מאין ליש גשמי להיות נראה גשמיות העולם וחומריותו ליש ודבר. וע"ז נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב שבריאה זו מתחדשת תמיד בכל יום ולא בר"ה בלבד אלא על בריאת האדם ביום ששי למע"ב ולא על בריאת גופו אלא על נפשו שנא' ויפח באפיו נשמת חיים שנשמת אדה"ר היתה כלולה מכל נש"י וכמ"ש אדם אתם והיא תכלית עיקר בריאת העולמות כמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית הנה התחדשות בריאה זו שהיא מאין ליש רוחני היא מתחדשת בכל ר"ה. (וענין זה הוא מ"ש בע"ח שער הנסירה רפ"ב ובפע"ח שער הק"ש פ"ה כי ב' יחודים יש למעלה בחכמה ובינה האחד להחיות העולמות ולקיים קיום הכ רחי והמשכה זו ויחוד זה הוא תדירי ואינו נפסק לעולם כי אם יתבטל רגע אחד יתבטלו כל העולמות. ויחוד ב' להולדת מוחין שהם נשמת זו"נ פנימית העולמות וזה היחוד וההמשכה אינו תדיר כו'. והנה פי' יחוד חו"ב הוא ענין ההמשכה מאין ליש כי החכמה מאין תמצא ובינה נק' יש כנודע ממ"ש להנחיל אוהבי יש. והנה בחי' הא' להחיות העולמות ע"ז נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד כו' שאינו נפסק ההמשכה מאין ליש תמיד כו' ומזה נמשך התהוות חיצוניות העולמות. וזהו ענין מאין ליש גשמי כו' ר"ל חיצוניות העולמות דאבי"ע כו'. אמנם מאין ליש רוחני היינו הולדת הנשמות שהם פנימי' העולמות ומקורם לידת זו"נ שהם בחי' אדם וחוה כ'ו והיינו ע"י יחוד עליון דחו"ב שמקבלים ההשפעה מא"א ועתיק ומלמעלה מעלה עד א"ס כו' וכמ"ש בלק"ת פ' וירא וכללות המשכה זו הוא בר"ה שאז הוא לידת והמשכת מוחין דזו"נ כו') שלכן נק' בשם ר"ה כמו ראש האדם עד"מ ששם ראשית גילוי כללות החיות מעצמיות הנפש אשר בעצמות הנפש כל פרטי התחלקות החיות כלולים בהעלם וראשית יציאתן מההעלם אל הגילוי הוא ע"י שנמשך תחלה גילוי כללות החיות מעצמיות הנפש במוחין שבראש ומהם מתפשט