מז ב

לכל אבר לפי מזגו ותכונתו כך בר"ה נמשך גילוי כללות החיותשל כל השנה וממנו נמשך חיות להתחלקות פרטים שלש רגלים וארבע תקופות ובארבעה פרקים שבהם העולם נידון וי"ב חדשים ואח"כ לימים אחדים להיות מחדש בכל יום תמיד מע"ב ואדם נידון בכל יום ואח"כ גם לרגעים וכמ"ש לרגעים תבחננו מפני שראשית גילוי ההמשכה הכללית היא מבחי' סוכ"ע שאינו בגדר עלמין כלל דהיינו שאין שם בחי' גילוי עלמין כלל רק שכל בחי' עלמין הם שם בהתכללות בהעלם כמו עד"מ בעצמות הנפש הנ"ל. ואין פי' סובב ומקיף מלמעלה שהרי כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש אלא שאין שם בחי' גילוי לשיוכלו העולמות לקבל ולא יבטלו במציאות שהרי כל העולמות הם בע"ג ת"ק שנה ואפילו המלאכים שהם שכליים נבדלים הרי יש גבול להשגתם ואין יכולין לקבל אור א"ס ב"ה שכשמו כן הוא אין לו סוף כו' ועל ידי התחדשות גילוי כזה שהוא למעלה מן ההשתלשלות לבחינת וסדר ההשתלשלות דהיינו מבחי' אני מלא אני ממש לבחי' מכה"כ כבוד הוא בחינת התלבשות בבחי' ממכ"ע נמשך תחלה ראשית הגילוי בכללות החיות בר"ה על כל השנה ואח"כ לפרקים וחדשים וימים ורגעים בדרך השתלשלות. וזהו ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה פי' קוב"ה היינו בחי' קדוש ומובדל. וכענין הגבל את ההר וקדשתו דהיינו בחי' סוכ"ע ושכינתיה הוא בחי' ממכ"ע והיחוד היא ההמשכה שמבחי' סוכ"ע בחי' אני מלא לבחי' ממכ"ע להיות מכה"כ וזה נמשך בר"ה בכללות (וזהו ובכן תן כבוד ה' לעמך כו' שיומשך מבחי' סוכ"ע בחי' אני מלא לבחי' ממכ"ע שנק' כבוד. וזהו ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו'. ועמ"ש במ"א בד"ה כי על כל כבוד חופה וע' מזה ג"כ בד"ה כי כארץ תוציא צמחה):

ב והנה בעת בריאת אדה"ר היה בחי' כי חפץ חסד הוא ועכשיו באתעדל"ת תליא מילתא (וכמ"ש בע"ח שם שיחוד הפנימי להולדות נשמות אינו נעשה אלא על ידינו) כי כח זה ניתן לאדה"ר כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה שהוא לכאורה כפל לשון שהרי כבר נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ולמה נאמרה ונשנית עוד ויהי האדם לנפש חיה. אלא פי' חיה הוא שם דבר ומקור כלומר דבר שיש בו חיות להחיות כל חי דהיינו כמו שהנפש היא חיה שיש בה חיות להחיות הגוף בהתלבשותה בו כך ויהי האדם להיות כמו נפש זו המחיה. וזהו וירדו בדגת הים ובעוף השמים כלומר שהם יורידו וימשיכו החיות לכל דגת הים ולכל עוף השמים שחיות כל חי תהא תלוי במעשה האדם וכח זה הוא ממאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ומה הוא ית' כתיב ביה ואתה מחיה את כולם כך ניתן לאדם כח זה. והנה אדה"ר הי' כלול מכל נש"י לכן כל נשמה וניצוץ מישראל יש בו חלק מנשמת אדה"ר שלכן נאמר אדם אתם אתם קרוים אדם ולכן באתעדל"ת שלנו תליא מילתא להמשיך בר"ה כללות החיות מאור א"ס ב"ה הסכ"ע להיות גילוי אלקותו ית' על כל השנה (וזהו ואמרתם כה לחי ופי' בזח"ב ר"פ וארא (דכ"ג ע"ב) יו"ט דר"ה הוה לקשרא כה לחי כו'. וכן משמע בגמרא פ"ק דר"ה (די"ח ע"א). והנה ארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה היא בחי' מל' שנקרא אספקלריא דלא נהרא בחי' כדמותנו. וזהו ענין בכ"ה באלול נברא העולם בבחי' כה כדמותנו להיות נראה העולם ליש ודבר ואח"כ צ"ל ביטול היש ע"י קבלת עול מלכות שמים ועי"ז לקשרא כה לחי והיינו כמ"ש ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וכנ"ל. וזהו ענין יחיד חי העולמים מלך כו'. וע' בזח"א תולדות (קל"ה ב') בענין באר לחי רואי (וישלח קע"א ב') בענין כה לחי. והתקשרות ויחוד זה זהו בר"ה שבו נברא האדם שבו נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ע"כ הוא יכול להמשיך יחוד זה דבחי' כה לחי. והיינו ע"י ואמרתם ע"ד כי אמרתי עולם חסד יבנה אמ"ר ר"ת אש מים רוח תורה עבודה גמ"ח כמבואר בד"ה לסוסתי בשה"ש וכן קול השופר כלול מג' בחי' אמ"ר. והנה בט"ב איכה ישבה בדד אי כ"ה כמ"ש בפ' תרומה (דף קמ"ג ע"ב ע"ש) וברבות ע"פ איכה ישבה אוי לכה. ופי' ישבה בדד היינו ההפך מבחינת כה לחי כ"א