מז ג

ובפשעיכם שולחה אמכם. כמ"ש ברבות בראשית (ס"פ י"ט) בשלוחין כו' בגרושין כו' איכה ישבה כו'. ועיין בת"ז סוף תיקון י"ט. ועמ"ש בד"ה ואשה כי תדור נדר גבי איכה תרעה אך הנה על ידי הבכייה רחל מבכה כו' מעוררים רחמים להיות נמשך אח"כ באלול יג,מ הרחמים שעי"ז יומשך בר"ה להיות ואמרתם כה לחי כ נ"ל ועמ"ש במ"א בד"ה ת"ר נר חנוכה בש"א כו' איך שיש מעלה באספשא"מ שיכולים לראות בה מה שאין רואים באספה"מ. ולכן אמר ישעי' ואראה את ה' לפי שנתנבא בכה שהוא אספשא"מ ומשה שנתנבא בזה אמר כי לא יראני כדאיתא בגמ' ספ"ד דיבמות (דמ"ט). ומה יובן איך שאע"פ שבחי' זה ובחי' חי הוא למעלה מבחי' כה עכ"ז יש ג"כ מעלה יתירה בבחי' כה ואספשא"מ שעי"ז יבוא לבחי' בכל מאדך ועיין ברבות פ' וירא פ' נ"ו ע"פ נלכה עד כה. וזהו ענין התשובה כמ"ש סד"ה הראיני את מראיך וזהו ענין ואמרתם כה לחי כו' להיות התחברות ב' הבחי' יחד) ואומרים אתה זוכר מעשה עולם וזכרנו לחיים ומקדש ישראל ויום הזכרון כי לשון זכירה נופל על דבר קטן ופחות הערך אשר נקל בעיני האדם לשכוח עליו ולאבדו וצריך לזכור עליו כך הנה המשכה זו להיות ראשית גילוי החיות בבחי' ממכ"ע הוא רק בבחי' זכר רב טובך יביעו להודיע לבני האדם גבורותיו הן הצמצומים רבים ועצומים עד אין מספר שצממם אא"ס ב"ה הסוכ"ע דכולא קמיה כלא ממש חשיבי ואינו אפילו ערך טפה מים אוקיינוס רק מלכותך מלכות כל עולמים בחי' מל' בלבד וכנודע ממאמר יחיד חי העולמים מלך וכו' כמ"ש במ"א ולכן כל מעשה עולם אינם רק בבחי' זכירה כאדם שזוכר על החפץ קטן שיש לו שנקל לאבדו ואפילו כל יצורי קדם הן העולמות העליונים כו'. (ועמ"ש מזה בד"ה כי ביום הזה יכפר בפ' אחרי). וזהו השבח שמשבחים לפניו ית' אתה זוכר כי כל סידור שבחיו של מקום הוא ע"ד במקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כמ"ש במ"א ואותה אנו מבקשים זכרנו לחיים להיות בחי' זכירה זו לפניו ית' להיות המשכת אור א"ס ב"ה הסוכ"ע לבחי' ממכ"ע. והנה בר"ה אומרים זה היום תחלת מעשיך הגם שר"ה הוא יום ברוא אדה"ר והוא יום ו' למע"ב הוא מפני כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכמ"ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ישראל עלה במחשבה ופי' במחשבה זו הוא עד"מ כמו שבאדם עיקר הנהגתו הוא ע"י המחשבה שאחריה נמשכו כל האברים ונשמעים לה כך המחשבה העליונה הקדומה אנא אמלוך היתה ע"י ישראל שבשביל ישראל שנק' ראשית כו' וביום ברוא אדם ביום ו' נגמרה תחלת המחשבה ולכן נק' תחלת מעשיך שהמחשבה היא כמעשה לגבי הקב"ה שאף המחשבה נחשבת אצלו לבחי' עשיה. וכמ"ש ביום עשות הוי' אלקים כו' ובע"מ נברא העולם ובמדרש איתא במחשבה אחת כו'. אך הכח הזה הניתן לישראל באתעדל"ת להיות זה היום תחלת מעשיך להמשיך מבחי' סוכ"ע לבחי' ממכ"ע ביארו מסדרי התפלה כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דמלת כי פירושו נתינת טעם על מה שקדם לומר זה היום תחלת מעשיך כו'. וביאור הענין הוא כי הנה התורה נק' חוק ומזון לישראל שהיא המשכת אור א"ס ב"ה בפנימי' הנפש שא"א להנשמה שהיא בע"ג לקבל אור א"ס ב"ה שאין לה ערוך אליו ית' כ"א ע"י התורה שהיא היא חכמתו ורצונו ית' והתורה נק' חק שהיא נתפסת ונקלטת בפנימיות הנפש והמצות נק' משפטים לפי שהמצות הן בבחי' חיצוניות רק משפט לשון הילוך כתרגום על כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא דהיינו שמ"מ יש בהן בחי' התפשטות והילוך ההמשכה מאור א"ס ב"ה והוא נמשך ומתפשט עד בחי' אלקי יעקב יו"ד עקב עקב בחי' חיצוניות (שע"י התומ"צ נמשך מאור א"ס הסוכ"ע בנשמות וי"ל כי אורייתא מחו"ב נפקא וכבר נתבאר שע"י יחוד חו"ב נמשכו נשמות זו"נ כו'. עוי"ל עפמ"ש בזח"א תולדות (קל"ד ב') והובא בע"ח שער הפרצופים שכ"ט סוף דרוש א'):