מח א

הענוה פרק א' בשם הרע"מ פ' פנחס (דר"ל) שמדת מלכות נקרא ענוה. והיינו כמש"ל בד"ה אתם נצבים שהרי אין מלך בלא עם פי' שהם נקראו במדריגת עמו שהם אנשים כמותו ומתייחסים אליו בערך מה כו' והרי לגבי הקב"ה אין ערוך אליו כו'. ולכן זה שאעפ"כ נשפל ונמשך להיות בחי' מלך וכמ"ש ה' מלך כו'. וכתיב למען הקים אותך היום לו לעם כו'. זהו ענוה והשפלה גדולה. וזהו שע"י השמחה בקיום התורה ומצות ממשיכים ענוה זו להיות בא"י אמ"ה כו' וע' שם עוד בר"ח מענין הענוה בהקב"ה). וזהו שוש אשיש בה'. פי' אשיש הוא לשון הפעיל כמ"ש כן ישיש ה' עליכם כו'. וארז"ל הוא אינו שש אבל אחרים משיש כי הוא פועל יוצא לאחרים. ופי' שכנס"י אומרת שהיא מפעלת השמחה בהוי'. דהיינו להיות גילוי הוי' צמצום והתפשטות כו' שהוא ע"י בחי' השמחה של הוי' דהיינו גילוי עונג העליון ב"ה למטה (וזהו מ"ש במדרש רבה פ' צו ספ"י בענין כפםל לשון שוש אשיש נחמות כפולות דהיינו שמפעיל השמחה והגילוי בסוכ"ע וממכ"ע. ועמ"ש במ"א מענין ההפרש בין שמחת פורים לשמחת יו"ו שהוא לפי שע"י המס"נ שהיה להם אז הגיעו למעלה מעלה בעצמות אור א"ס ב"ה להמשיך משם גילוי האור והנס ולכן השמחה מגילוי זה הוא ביתר שאת ויתר עז כו' ואפשר עד"ז י"ל ענין כפילת השמחה שוש אשיש כו' וע' (זח"ג קל"ג א') ע"פ שוש אשיש ובשה"ש רבה ס"פ נ גילה ונשמחה בך) והוא בקיום התומ"צ שישראל עושים למטה שבזה ממשיכין המשחה הוא גילוי ענג העלין ב"ה שכל המצות הם המשכות מההעלם אל הגילוי (וזהו ויספו ענוים בהוי' שמחה (בישעי' סי' כ"ט) פי' שהם מוסיפים כביכול שמחה בשם הוי' וכנ"ל בפי' אשיש שהיא מפעלת השמחה בהוי' כו'. וסיום הפסוק (בישעיה שם) ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו יתבאר לקמן):

ד אך הנה המשכה זו של תומ"צ אנו ממשיכין בכל השנה אבל בראש השנה שמתחדש חיות כללי על כל השנה מבחי' סוכ"ע אין המשכת תומ"צ מספקת להמשיך התחדשות אור חדש ובפרט מי שפגם בעשותו אחת מממצות ה' אשר לא תעשינה או שלא קיים מצוה אחת ממצות ה'. אשר לזאת נקבע ר"ה יום מיוחד להמשיך אור חדש הזה ע"י השופר. וזהו בחדש שופר בחי' התחדשות. והענין כי הנה השופר הוא ג"כ המשכת בחי' ענג העליון אלא שהוא המתגלה בבחי' פנימיות ע"י גנוחי גנח וילולי יליל בחי' בכיה לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים שהן י"ג מדה"ר שבכתוב והן הן המשכת פנימית ענג העליון שהוא למעלה מעלה מבחי' ענג העליון המלובש בתומ"צ שאינו מתגלה אלא בבחי' חיצוני' ובחי' מקיף בלבד ולכן מתקן כל הפגמים וממלא כל החסרונות שבהמשכת התורה והמצות אך הגילוי הזה הוא ע"י בחי' גנוחי גנח וילולי יליל כי הבכיה היא על ריחוק אור א"ס ב"ה בבחי' גילוי רק זכר רב טובך יביעו להודיע לבני האדם גבורותיו רק הצמצומים רבים ועצומים ריבוא רבבות מדריגות עד אין חקר וכמ"ש אגידה ואדברה עצמו מספר שצמצם אור א"ס ב"ה להיות נראה ונגלה כבוד הדר מלכותו ומלכותך מלכות כל עולמים שמזה חיות העולמות וקיומם כי אין מלך בלא עם. וכאשר יתבונן המשכיל על ריחוק זה מגילוי אור א"ס ב"ה שכמה צמצומים ועולמות אין מספר המעלימים ומסתירים גילוי אור א"ס ב"ה מקור התענוגים ירבה בבכיה מאד כי שי לו לבכות יותר מאשר בוכים עוברים בגיהנם שעליהם אמר הכתוב עוברי בעמק הבכא (תהלים סימן פ"ד) שהרי הגיהנם הוא רק מירוק נפשו וכמו שאמרו על אחר מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי. ואם על הסתלקות עונג עוה"ב בוכים שאינו אלא זיו. ומכ"ש וק"ו שיש לבכות על סילוק גילוי אור א"ס ב"ה מקור התענוג (וזהו רחל מבכה על בניה כו' כי איננו וכדפי' בזח"ג ויקרא (דף כ' ע"ב) בגין דקב"ה סליק לעילא לעילא ולא