מט ד

השנה. כי הנה בר"ה ועשי"ת דרשו ה' בהמצאו כתיב שהוא זמן תיקון כל הפגמים וחסרונות שחיסר איזה מצוה או שקיצר בעבודתה ותיקון הפגמים והחסרונות לא די בהמשכה חיצוניות כמו המשכת מצות של כל השנה שהן רצון העליון שהוא בבחי' חיצונית ואינו אלא כלי ומשכן להשראת עונג העליון ששורה ומקיף עליו מלמעלה וכנודע מענין נהר שנחרב ויבש שצריך לחפור בעומק יותר כו' וע"ז באה מצות השופר גנוחי גנח וילולי יליל לעורר י"ג מדות הרחמים שהן י"ד ת"ד מותרי מוחין ומוחין היינו בחי' פנימיות. הגם שהי"ג ת"ד הן המשכות שנמשכו למטה מבחינת הגלגלתא מ"מ להיות שרשם מבחי' מוחין מו"ס לכך הם תיקונין לתקן בחי' חיצוניות הגלגלתא כי במו"ס מלובש עונג העליון בבחינת פנימיות ולא בבחינת הארה בלבד כבמוחין שבראש. כי המוחין שבראש עד"מ הן הבאין לידי גילוי שכל והבנה בטעם ודעת המושג ומובן ואין שם גילוי עונג כ"א בבחינת הארה בלבד שכשמשכיל על דבר נופל לו תענוג. משא"כ מו"ס היא בחי' שתוק כך עלה במחשבה שלא ניתנה להשכיל ולהשיג הטעם והדעת מחמת שהיא עצם אחד עם התענוג המלובש בה ולא יפרדו [והתענוג ההוא הוא בבחינת פנימיות התענוג ועמ"שמזה בביאור ע"פ אני ה' אלקיכם דפ' ציצית וגם יובן זה ע"ד מ"ש בפע"ח שער הק"ש פט"ו דפנימית אבא הוא חשוב כמו עתיק כו' ע"ש. וכ"כ הרמ"ז פ' ואתחנן (בדף ר"ס ע"ב) ובהגהת מהר"ן באוצ"ח (דל"ח ע"א) בדרוש עתיק איתא דהיינו כמו פנימית עתיק וכ"מ בפע"ח שם בהדיא וכ"כ ג"כ הרמ"ז בפ' כי תצא (בדף רע"ו ע"ב) בשם הפע"ח וכללי הח"ו סי' ס"ג דפנימית אבא הוא חשוב כפנימית דעתיק ע"ש ובפ' בא (ד"מ) בד"ה זמין איהו ובתוך פנימיותו כו' וי"ל דכש"כ מו"ס מקור ושרש דבחי' אבא שע"ז איתא באדר"ז (דר"צ ריש ע"א) והאי עדן דהיינו אבא אתמשך מעדן עילאה סתימאה דכל סתימין ע"ש. ולכן המשכה זו היא למעלה מההמשכה שע"י המצות של לכ השנה שהוא מבחי' א"א גולגלתא כו' כנ"ל] והמשכת ענג זה נמשך בר"ה ע"י השופר גנוחי גנח וילולי יליל ומחמת זה נמשך תיקון כל הפגמים בעשי"ת הבאים אחר ר"ה. ולכן בשופר יש חרדה כי המשכה זו היא ממו"ס אשר שם נמשך גבורות דעתיק ומתלבשות במו"ס כנודע:

ד ועתה נבא לביאור הפסוקים שוש אשיש בהוי'. היינו המשכת עונג העליון מרצון למל' שנמשך דרך בחי' הוי' שהן י"ס דאצילות [וע' באד"ר דקל"ג א' וע' עוד בזהר תרומה דקל"ז א' גבי ישיש מסטרא דאור קדמאה דלא אשתכח ביה דינא כלל]. תגל נפשי באלקי היא בחי' השופר שהוא בחי' אלקי בחי' גבורות וצמצומים שהמשכות פנימי' הן בגבורות וצמצומים וגבורתך ידברו [ועמ"ש מזה בביאור ע"פ קול דודי כו' גבי פסח בענין מאי פירות מצות וע' בזהר ח"ג דרל"ט סע"א וע"ב ודרס"ז ב'] כי הלבישני בגדי ישע. פי' ישע ש"ע נהורין בתוס' יו"ד המורה על העתיד דהיינו ש"ע נהורין שיהי' לעתיד לימות המשיח כי יש כמה בחי' בש"ע נהורין כו' [ע' בפי' הרמ"ז בזהר ר"פ שמיני ובפ' בראשית על דף ד' וסע"ב בההיא שעתא ארח כו' ועמ"ש בד"ה בכ"ה בכסליו בענין וכובע ישועה בראשו באגה"ק ע"פ וילבש צדקה כו'] וש"ע נהורין אלו הן למעלה מעלה מן ההשתלשלות ותרגום של וישע ה' אל הבל והוה רעוא מן קדם ה'. רעוא בחי' רצון העליון והלבישני להמשיך את נפש האדם ג"כ למעלה מן ההשתלשלות ומעיל צדקה יעטני. מעיל הוא לבוש כמו שאר לבושין אלא שבשוליו יש זגין ורמונים להשמיע קול. וכך הצדקה היא בחינת לבוש כמו שאר מצות שהם בחינת לבושים אלא שמעלה זו יתירה בצדקה שהיא מהדברים שאוכלים פירותיהן בעולם הזה ג"כ והן בחינת זגים ורמונים כו' והטעם כי נעוץ תחלתן בסופן דווקא והיינו בצדקה שהיא במל'. וגם להיות כי המל' היא בחי' דל דלית לה מגרמה כלום והחיות הנמשך בה בבחינת גילוי היא בחי' השמעת