נא א

אך הפירות שע"י הזריעה והנטיעה הם משובחים מאד מאד מהעולים מאליהן כו'. והנמשל יובן דבחי' זו הג' היינו ענין מצות מעשיות שנעשים בלי שום כוונה לדבקה בו ית' וכענין שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלמודה. שהרי זה כאלו אין כאן בחי' זריעה כלל ואעפ"כ הארץ תוציא צמחה ע"י אהבה המסותרת שיש באדם אף שהיא מסותרת לגמרי כיון שלא הוציא האהבה מהעלם לגילוי לכוין לדבקה בו ית' מ"מ מאחר שעכ"פ יש בו האהבה המסותרת הנה הארץ תוציא צמחה. ומ"מ לא דמי כלל למה שגנה זרועיה תצמיח שהם המצות שנעשו בכוונה כ'ו (וע' בזהר תרומה (קס"ו ב') ע"פ וכגנה זרועיה כו' וע"פ אור זרוע כו' ועמ"ש מזה בפ' ויגש ע"פ וילקט יוסף כו' ובשיר השירים ע"פ ששים המה מלכות כו' וע' בס"ח סימן שכ"א) וזהו משנת"ל בענין ברכת המצות עובר לעשייתן שכדי להיות אתעדל"ת של מעשה המצוה מעורר גילוי אתעדל"ע זה הוא ענין הברכה בא"י אמ"ה. פי' כמ"ש בזהר ח"א (דקכ"ב א') ע"פ מלך לשדה נעבד מאן מלך דא קוב"ה דאתחבר לשדה כד איהו נעבד. מאן שדה דא שדה אשר ברכו ה'. פי' אשר ברכו ה' היינו ענין ברכת המצות שהוא המשכה עליונה מלמעלה מעלה להיות גילוי כח הצומח אשר בארץ העליונה להצמיח ישועות ע"י מעשה המצוה בריבוי האור כו' וכמו שכתוב במ"א על פ' י ברכך ה' בפרשה נשא ע"ש:

ג והנה כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח היינו בחי' הצמיחה שממעשה המצות ומכוונת המצות. הנמשך בכל השנה כשישראל מסגלין תורה ומצות. כן אד' הוןי' יצמיח צדקה ותהלה והוא הצמיחה וגילוי האור שלמעלה בר"ה ויוהכ"פ ועשי"ת. וכמ"ש בזהר תרומה (קע"ז א') בהאי זמנא אד' הוי' אתה החלות כ'ו שב' שמות אלו אד' הוי' מתגלים בר"ה ויוהכ"פ והיינו להיות יצמיח צדקה ותהלה כו'. ויובן זה בהקדים ענין בחי' בעלי תשובה דהנה כל הנ,ל היא כשהאדם הוא סר מרע ועושה טוב שאז הוא ענין הזריעה זורע צדקות כו' וכן שאר כל מצות התורה נקראים בשם צדקה דרך כלל וכמ"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת כו' (ועמ"ש מזה בפ' בשלח בד"ה אשירה) שהן בחינת זריעה להיות עי"ז מצמיח ישועות וכן גם קיום מל"ת נק' זריעה כמ"ש בארץ לא זרועה שבחי' הלא דהיינו מה שיושב ואינו עובר עבירה הוא ג"כ בחי' זריעה בארץ העליונה כמו בעושי מצוה כו'. אבל כשהאדם חוטא ח"ו ומבטל מ"ע נק' חוטא לשון חסרון והעדר בחי' זריעה הנ"ל. וכש"כ בעברו על מל"ת שנקרא עון מלשון העוה דרכו שהוא ענין עיוות ודרך עקלתון שממשיך יניקה לחיצונים וכמ"ש הפושעים בי בגופא דמלכא כו' ועל זה נאמר ימצאהו בארץ מדבר. שהוא מקום שאינו ראוי לזריעה כלל וכמ"ש לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב כו' (ועמ"ש מענין מדבר בד"ה אני לדודי ובד"ה כנשר יעיר) אך על כל זה כנשר יעיר קנו כו' דהיינו כי גם לזה יש עצה על ידי התגלות י"ג מדה"ר ע"י בחי' תשובה ובפרט בעשרת ימי תשובה שהן עיקר הזמן לקבלת השבים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו כו' כי הנה בעשי"ת הוא זמן התגלות י"ג מדה"ר כמ"ש ויעבור הוי' על פניו ויקרא פי' ויעבור שנמשך מצד עצמו בבחי' אתעדל"ע לבד כי בכל השנה אין הגילוי אור רק מבחי' אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת דוקא. אבל בעשי"ת נמשך בחי' אתעדל"ע מצד עצמו. והיינו ויעבור ה' על פניו. ארך אפים אריכו דאנפין שמתארך ונמשך למטה גם עד מקום העונות והפשעים להיות נושא עון למלאות כל הפגמים כו' וכל החסרונות שנעשו בהמשכת אור הקדש העליון בביטול מ"ע ומל"ת כו' והיינו כמ"ש לפני הוי' תטהרו כי כל המצות נק' מצות הוי' (כמש"ל ע"פ כי המצוה הזאת כו') אך על יוהכ"פ נאמר ולקדוש