נג ג

אלקים היינו בחינה תחתונה שבמאציל. ועד"ז ממש פי' בע"ח (שמ"א ספ"ג) בענין אני ואין שבחינת אני נקרא מלכות דא"ק ובחינת אין נק' כשנעשה כתר לאצילות וכ"ה עוד בע"ח ש"ב פ"ב. וזהו שנק' יוהכ"פ קדוש הוי' שהוא למעלה מבחי' שם הוי' כנ"ל וזהו ענין ז"פ הוי' הוא האלקים שאומרים בנעילה כו' ועד"ז יש לפרש מ"ש בסבא דמשפטים (דק"ה) דבחי' שמו הגדול היינו שם אלקים כו' ושמו הגדול הוא בחי' א"ס ממש כמ"ש במ"א וזהו אם עונות תשמר י"ה אדני מי יעמוד. והוא מש"כ אד' הוי' יצמיח כו' כי הוי' בניקוד אלקים היינו מי שהוא בחי' בינה והיינו שמב' שמות אלו נמשך ההתגלות שבר"ה ויוהכ"פ למלאות כל הפגמים כנ"ל ועיין מזה בזהר בלק (דקפ"ה ע"ב) ועיין במק"מ ובהרמ"ז שם שהאריך בזה. וזהו מי ימלל גבורות וכו' וכדפי' בזהר יתרו (פ"ג א') שהוא מלשון וקטפת מלילות והיינו שמרכך וממתיק הגבורות ועי"ז ישמיע כל תהלתו יצמיח תהלה כו' ועמ"ש סד"ה היום הזה מצוך גבי לתהלה דתהלה פי' אור ועיין ברבות ר"פ תצוה מאירים למי שמאיר כו' ויובן עם מ"ש בזח"ג נשא (ק"ל ע"א) בענין באור הוי' דהיינו אור א"ס ב"ה המאיר בשם הוי' כמ"ש במ"א בענין ושמרו דרך הוי'. וזהו מ"ש לעברך בברית כו' למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלקים. וכמ"ש בד"ה אתם נצבים להיות ישראל עלו עד בחי' מחשבה העליונה והוא ית' כביכול השפיל א"ע להיות לך לאלקים ור"ל שישראל לי ראש והיינו שמתעלים עד בחי' א"א שנקרא גלגלתא שזהו בחי' ראש והוא מ"ש שאו את ראש כל עדת בני ישראל כו' לגלגלתם והוא בחי' שרש הנאצלים שעד שם עלו נש"י והוא ית' המאציל העליון השפיל את עצמו היינו התגלות מלכות דא"ס להיות עתיק לאצילות. וזהו ענין המלך הקדוש. וזהו להיות לך לאלקים. ונק' אלקים שהרי הוא בחי' תחתונה שבמאציל כו' אבל מ"מ זהו תכלית הפנימית שאפשר להתגלות באצילות כו' ויותר יומתק ענין זה בפסוק שבפ' בחקתי והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם. פי' בתוככם ממש מאחר שיתעלו עד בחי' א"א אשר בו מתלבש ומתגלה בחי' עתיק. וז"ש לי לעם וכ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם כו' כמ"ש במ"א משום כי פי' לי היינו בחי' עתיק כו' וכ"כ ר"פ וארא ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים כו' וידעתם כי אני הוי' פי' מה שעכשיו בחי' לא נודעתי היינו רדל"א יומשך בבחי' וידעתם כו'. וז"ש במ"ת וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלקיך כו'. וז"ש ג"כ בברכת יצחק ויתן לך האלקים מטל השמים כו' עיין בזהר יתרו (דפ"ג) ועמ"ש ע"פ שוש אשיש בהוי"ה ותגל נפשי באלקי. דשם נת' ג"כ כי הגילה הי א השמחה בפנימית שגבוה יותר מהשמחה שבחיצונית וכמ"ש ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. ובני ציון הם היקרים ונאמר עליהם יגילו כו' דייקא. ועמ"ש מזה ע"פ ציון במשפט תפדה ועד"ז נאמר ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבים. הרי בארץ שהיא חשובה יותר מאיים נאמר תגל כו' וכתיב תגל נפשי באלקי דייקא ולפי הנ"ל אתי שפיר כי הגילה נמשך מגילוי פנימית הכתר בחי' עתיק וזהו ענין באלקי כנ"ל. אך שם נת' בע"א כי מה שנק' אלקי זהו ע"ש שההשפעה מעתיק שהוא גילוי פנימית הכתר א"א להיות כ"א על ידי גבורות וצמצומים כו' וכענין י"ג ת"ד כו' נמצא לפ"ז מצד ההשפעה שמבחי' עתיק הוא שנק' בשם אלקים כו' (ועד"ז יתפרש הטעם שאומרים על שם אלקים אלקינו משא"כ בכל השמות. והתירוץ כי פי' אלקינו היינו שלנו שיומשך בבחינת גילוי ממש לנו וזהו דייקא על ידי שם אלקים שהוא בחינת גבורות כו'. אמר לפני הסתלקותו שכך חלם לו בחלום אז ואמר שהתירוץ פשוט והקושיא טוב כו'):