נו ג

עול מלכותו ית' ברצון אז נתגלה מדת מלכותו יתברך משא"כ קודם בריאת אדה"ר שהיו רק בהמות וחיות שאינן בעלי בחירה לא היה עדיין התפשטות מדת מלכותו ית'. וע"כ ג"כ בכל ר"ה צ"ל התחדשות מדת מלכותו ית'] ומלכותו ברצון קבלו עליהם כו'. והנה ע"י אתעדל"ת ביטול הרצון למדת מלכותו ית' לקבל מלכותו ברצון מעורר למעלה בחי' הרצון העליון במדת המלוכה להיות הרצון המאציל עליון ב"ה להתלבש במדת מלכותו ית' והוא הנק' התהוות כתר מלכות כידוע (ועמ"ש בד"ה תקעו בחדש. שבכל השנה המשכה זו הוא על ידי הביטול בעסק התורה והמצות שהם רצונו וחכמתו ית' וזהו שמברכים על כל מצוה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם כו' אך רצון עליון זה הוא המלובש בח"ע. ואמנם בר"ה ההמשכה מבחי' עליונה יותר שברצון עליון מה שאינו מלובש כלל בח"ע וההמשכה זו הוא ע"י רצון עליון שבנפש והוא ענין קול השופר כו' ע"ש). וביאור הדברים הנה עד"מ בנפש האדם אנו רואים שבכל מדותיו אין עיקר התפשטותם תלוי רק ע"פ הרצון והתענוג המלובש בבהם כמו שאף שמטבע הטוב להטיב מכל מקום אם אין רצונו מסכמת בהטבת והשפעת החסד זו מטעמו הכמוס להעלות כך ברצונו לא ישפיע כלל וכמ"כ במדת המלוכה לפניו יתברך שהיא בחי' ההתנשאות על זולתו תלוי ברצון המאציל ב"ה וזהו אמרו לפני מלכיות שצריך לעורר רצון עליון להיות בבחי' המלוכה דהיינו התלבשות אור א"ס ב"ה בע"ס דמל' ע"כ או מרים עשרה פסוקים להביא המשכה מן התנ"ך דאורייתא מחכמה נפקת כו' להיות נעוץ תחלתן בסופן כ"ע איהו כתר מל' כו' והנה כדי להמשיך בחי' ענג ורצון זה צריך בהכרח להמשיך ממקור כל התענוגים רעוא דכל רעוין דעתיקא סתימו דכל סתימין כו' דהיינו שכך עלה ברצונו העליון במקור כל התענוגים הנעלם שיהיה ענג לפניו בבחי' מלוכה דוקא דהיינו להמשיך רצון וענג להיות רצון המאציל בזה שיהיה חפץ ומתענג בזה אנא אמלוך כו' ועיקר הענג שבמלוכה העליונה עד רום המעלות היינו שיהיה יש ושיהיה היש בטל בקבלת עול מלכותו ברצון כו' ועמ"ש מזה בד"ה צאינה וראינה גבי פי' במלך שלמה מלך שהשלום שלו. והנה בתחלת בריאת העולמות נמשך הענג והרצון העליון מאליו מצד עצמו כי חפץ חסד הוא אבל אח"כ במעשה התחתונים תליא מילתא בהעלאת מ"ן לעורר רצון העליון ע"י ביטול רצון שלמטה כו' וזה נעשה בר"ה שאומרים י' מלכיות להיות בחי' בנין המל' ממקור הראשון דהיינו להמשיך כתר מל' שעי"ז עיקר בניינה [ומטעם הנ"ל שעיקר המדה תלויה בהמשכת הרצון ב"ה ועמ"ש מזה בד"ה בהעלותך שזהו ענין אל מול פני המנורה כו' דהיינו כתר שבמל'. ועמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות. גבי בחינת פני היא כתר מלכות לפי שהמלכות ל"ל מגרמה כלום ומקבלת מעשר מלכיות שלכן אומרים בר"ה יו"ד מלכיות וכתר מקבלת ממלכות שבכתר וזו היא בחי' פני. עכ"ל. וז"ש לך אמר לבי בקשו פני ועיין בהרמ"ז פ' אמור (דצ"ג ע"ב) שפי' כן דהיינו כתר מל' והיינו ע"י את פניך הוי' אבקש. שהם ע"ס שמיו"ד מלכיות שבהם נעשה בנין הנוק'. א"נ את פניך הוי' היינו אורות אריך ועתיק כמש"ש הרמ"ז והיינו לפי שמשם נמשך להיות הכתר שבמל' כנ"ל והוא הנק' פני. וזהו ענין ראש השנה. שנה הוא בחי' מל' וראש השנה היינו גלגלתא וכתר שבמל' וע' מזה בפי' הרמ"ז בפ' תצא (דרע"ז ע"ב) וזהו ענין תחלת מעשיך כי המל' היא בחינת עשייה שבאצילות ותחלת מעשיך היינו כתר דנוק' שהוא תחילת בחי' עשייה הנ"ל. וזכרון ליום ראשון י"ל דהיינו כתר הכללי בחי' א"א שנק' יום ראשון שלמעלה מההשתלשלות כמ"ש סד"ה ביום השע"צ. והיינו שממל' שבכתר נמשך להיות כתר שבמל' כנ"ל. ועיין בע"ח שער א"א ספ"ב דהמל' שרשה למעלה מט"ס דא"א עצמן אלא