נז ד

לא היה יכולת להמשיך בינה אלא לגבי עצמו שהוא שער השמים ולא בכל הגבול ין. (ועיין בסש"ב פנ"ג ההפרש בין בית ראשון לבית שני שבבית ראשון היה נמשך ומאיר מבחי' האור המקננן ומאיר בעולם הבריאה שהוא מבחי' בינה דאצילות משא"כ בבית שני כו' ע"ש וכמ"ש במ"א בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב נ"ג ועמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו גבי ומקדשי תיראו ועוד יובן זה ע"פ מ"ש במ"א ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' כח היינו המילוי של שם הוי' כמ"ש בפע"ח גבי כוונת אישר"מ וענין המלוי הוא להיות ההמשכה וההשפעה משם הוי"ה למטה זהו ע"י המלוי. והרי פי' כח כפשוטו היניו הכח שבהעלם שלמעלה מהגילוי. והוא בחי' סוכ"ע. והיינו שכדי להיות בחי' התפשטות והמשכה למטה זהו ע"י כח יותר עליון כמו וידבר שלשת אלפים משל דגבי שלמה כמ"ש בד"ה לך לך. ולכן נקרא המלוי בשם כח. ועד"ז יובן כאן שכדי להיות ההתפשטות וההמשכה דבחי' בינה מבהמ"ק בכל הגבולין זהו דוקא ע"י בית ראשון ה' עילאה כו' משא"כ בבית שני אף שבו עצמו היה יכול להיות גילוי בחי' בינה אבל להמשיך ממנו בכל הגבולין בחינה זו זה צ"ל ע"י בחי' גבוה יותר שלמעלה מהשתלשלות ועיין בסש"ב שם גבי ובבית שני כו' כדרך ההשתלשלות כו' ועוד דוגמא לזה ממ"ש במ"א גבי ענין ברכת הזימון שבשביל ההמשכה להתחלקות לרבים צריך לעשות תחלה בחי' בריכה כו' כי כדי להשפיע לרבים צריך שיבוא האור בהארה גדולה כו' ע"ש. ועד"ז יובן כאן ההפרש בין בית ראשון לבית שני לענין הגבולין כו' וד"ל) וכל זה הוא בשופר אבל בלולב בזמן בהמ"ק היו נוטלין גם בגבולין ביום ראשון של חג שחל בשבת והענין כי לולב אותיות לו לב שהוא ענין המשכה מו"ק דז"א אל הלב הוא כתר דנוק' שמתחיל מחזה דז"א כמו עד"מ בגשמיות מקור התהוות הדבור הוא מן החזה שממנו יוצא הבל הלב דרך הקנה ונעשה קול ומתחלק אח"כ בביטוי ה' מוצאות הפה להיות כ"ב אותיות אחה"ע מן הגרון כו' וכך הוא למעלה שבחי' דבור העליון הנק' בחי' נוק' התחלת התהוותו הוא מחזה דז"א שהוא גילוי מדות עליונות דאצילות שבהם מקור הדבור ונקרא בשם כתר דנוק' וד"ל. והנה בחי' המשכה זו היא למטה הרבה במדרגה מהמשכה שע"י השופר הנ"ל כי גם השבת עצמו הוא יותר נעלה במדרגה מהמשכה זו כי שבת הוא גילוי מוחין דאבא כמ"ש כי קדש היא לכם והלולב הוא המשכה מז"א לנוק' אלא שאעפ"כ צריכים להמשכה זו גם בשבת להיות שגילוי והמשכה זו שע"י הלולב היא מבחי' פנימית שהוא המשכת הדעת (ועיין בפע"ח שער הלולב פ"ג בדרוש הר"ר יוסף מערבי ועמ"ש מענין הדעת שהוא בחי' הפנימית בביאור ע"פ מים רבים בפ' תולדות ובד"ה לא הביט און ביעקב בפ' בלק) כמ"ש במ"א אך עכ"פ מאחר שהמשכה זו היא למטה במדרגה היכולת היה אפי' בבית שני להמשיך בחינה זו אפילו גבולין כו' (כי הרי המשכה זו היא מז"א לנוק' אשר היא בחי' ה' תתאה משא"כ השופר עיקרו ה' עילאה כנ"ל אלא שממנה מקבל הדבור כו'):

קיצור. ומ"מ בבית שני ה' תתאה לא היה אפשר להמשיך בגבולין מבחי' תענוג ההוא שע"י השופר מה שלמעלה מבחי' שבת כי המשכה זו בה' עילאה דוקא בית ראשון משא"כ בלולב. ובענין מה שהקשו עוד התוספות הא דגבי שופר התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ובלולב לא אשתרי כלל יש לומר כי הענין של שרש בחי' הב"ד הסמוכים עם ההמשכה שע"י השופר יש להם שייכות גדול זה לזה כי שרש ההמשכה שע"י השופר למתק הדינים הוא מגבורה דעתיק שבמו"ס וזהו עצמו שרש ומקור של הב"ד סמוכין כמ"ש הרמ"ז ר"פ תשא גבי דמתקדשת ע"פ ב"ד ע"ש אבל הלולב אין לו שייכות כ"כ