נח ג

והתלבשות בעולמות וכנגד בחי' זו הוא שנאמר אני הוי' לא שניתי ואמרו אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא כו' בשוה ממש שלכאורה אינו מובן איך הוא מאחר שאעפ"כ העולמות חיים וקיימים ממנו והיינו שכח הבורא מלובש בהם ממש א"כ ה"ז שינוי מכמו שהי' קודם כו' אלא מפני שההארה המחיה כל העולמות כולם היא רק הארה חיצונית בלבד מעצמותו ית' ואינה נוגעת בכו כלל ואינה פועלת שינוי בו כלל כי חיות כל העולמות הוא רק כמ"ש אנא אמלוך שמדת מלכותו ית' בלבד מה שהוא ית' נק' מלך ומתנשא כביכול עליהם זהו גופא החיות שלהם ובחי' זו אינה נוגעת לעצמיותו כלל כמשל המלך ב"ו שהוא מהות בפ"ע ומה שנק' מלך על המדינות הרי אין בבחינה זו התפשטות עצמותו ממש תוך המדינות רק ששמו נק' עליהם וזהו ענין שארז"ל עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד אבל עצמותו ית' מופלא ומרומם מהם ונק' סוכ"ע ולכן נק' הבריאה יש מאין פי' כי בהשתלשלות עילה ועלול העילה מתפעל מהעלול ממנו והשפעותו בו גורם שינוי בו מפני שעצמות העילה ממש מתלבש בהעלול כמשל ההשתלשלות משכל למדות וממדות למחשבה שמהות השכל ממש מתלבש במדות וכן המדות במחשבה כו' אבל יש מאין אינו כן אלא שחיות כל העולמות ואשר בהם הנמשך מן המאציל אינו ממהותו ועצמותו כלל רק מאין ממש כי מדת מלכותו ית' בלבד מחי' אותם כנ"ל (ועמ"ש מזה ע"פ יביאו לבוש מלכות גבי יחיד חי העולמים מלך כו') והיא הנק' ממכ"ע שהוא בחי' החיות המתלבש בעולמות כח הפועל בנפעל (וע' מזה בד"ה כי תצא כו') ובכל ר"ה היא שנמשכת מחדש כי בכל ר"ה לא נמשך בחי' מלוכה זו להיות אנא אמלוך רק על שנה א' ואח"כ חוז ר ועולה ונכלל במקורו בבחי' המלך המרומם לבדו מאז כמו קודם שנברא העולם שהי' נכלל בחי' שמו בבחי' הוא לבדו הוא כו' וכמ"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' כטבע האש שמסתלק למעלה ועמ"ש מזה בד"ה אתם נצבים ולכן אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם שימשיכו הרצון למדת מלוכה להיות אנא אמלוך והיינו המשכת אור חדש מבחי' סוכ"ע בממכ"ע:

ואח"כ אמרו לפני מלכיות כדי שיעלה זכרונכם לטובה לפני. פי' עד"מ כי הזכרון שיצטרך לזכור על הדבר אינו שייך אלא על דבר הרחוק ממנו במקום או בערך שאז שייך לומר ע"ז לשון זכרון שיזכור עליו ולא ישכח מלבו משא"כ כשהדבר אצלו וסמוך אצלו אין שייך לשון זכרון כלל. וכך יובן למעלה ענין זכרון שאנו אומרים בו ית' יעלה זכרוננו כו' הוא מפני שבאמת חיות כל העולמות הן עולמות התחתונים והן עולמות העליונים הרי באמת קמיה ית' הם כלא ממש חשיבא כטפה מאוקינוס כי כל עיקר חיותם הוא ממחשבה א' שעלה במחשבה לפניו להיות התהוות ואצילת העולמות ונק' מחשבה הקדומה וכמשל ביטול מחשבה א' לגבי כללות הנפש כו' והנה בר"ה שחוזר הכל לכמו שהיה לכן מבקשים שיזכור על המחשבה הקדומה ההיא שעלתה אז בתחילת אצילת העולמות כנ"ל כי מאחר שבאמת היא כלא ממש חשיבי ואינה ערוך אליו לכן מבקשים זכרנו שיזכור ע"ז ויחזור להתלבש בבחי' מחשבה הנ"ל. וז"ש זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם וחותם זוכר הברית (וע' בפרדס בעה"כ ערך זכירה וע' ברע"מ פ' פנחס (דף רל"ט ע"א) ובפ' עקב (דרע"א ע"א) ע"פ אזכיר את שמי ובפי' הרמ"ז שם ועמ"ש בד"ה אסרי לגפן בפי' מקדשי שמך כו' וע' בזהר בפ' ויקהל (דף רי"ש ע"א) ספר זכרון תרין דרגין דאינון חד ורזא דא שם הוי' שם חד הוי' חד ובזהר פ' יתרו (דף ע' ע"א) ועמש"ל בפ' שלח ע"פ וזכרתם את כל מצות כו' למען תזכרו כו' וסד"ה זכור את יום השבת בענין זכור ושמור כו' וע' עוד בזהר ח"א פ' וירא (דק"כ סע"ב) ע"פ ויזכור אלקים כו' ובפ' ויצא (דקנ"ט ע"ב) ובפ' בשלח