נח ד

(דמ"ז ע"א) ע"פ ויזכור ימי עולם כו' ובמק"מ שם וע' מענין ימי עולם בזח"ג ס"פ נשא (דקמ"ה ע"ב) ולכן קיי"ל דבר"ה תוקעים בשל זכרים דהיינו שופר של איל וע' בזהר ח"א בפי' ויחי (דרמ"ו ע"א) דעלמא עילאה עלמא דדכורא איהו כו'):

ג ובמה בשופר הנה ענין השופר הוא שהוא קול פשוט שנמשך מהבל הלב ואינו כמו בחי' הדבור שהוא בחי' אותיות שנמשכים מן המוח כי אותיות הדבור נמשכים מאותיות המחשבה ואותיות המחשבה נמשכים מהשכל כו' משא"כ הקול פשוט הוא נמשך מן הבל הלב והוא למעלה מהשכל כי בלב יש חיצוניות ופנימית והנה חיצונית הלב הוא למטה מהשכל ומקבל ממנו כמ"ש לפי שכלו יהולל איש שהתפעלות המדות שבלב הוא לפי השכל וכנודע אך התפעלות זו שבמדות אלו הוא רק בחי' חיצונית הלב ונק' רצון התחתון שהוא בחי' רעותא דליבא הנולד ונמשך מבחי' התבוננות השכל אבל פנימית הלב שהוא הנק' רצון העליון אינו מקבל ונמשך מהשכל כלל אלא הוא גם למעלה מהשכל וזהו שנאמר לבבי דמשמע שני לבבות והיינו בחי' חיצוני' הלב ובחי' פנימית הלב כו' (וכמ"ש במ"א פי' מ"ש יפה את רעיתי כתרצה. רעייתי מלשון רעותא דליבא שהוא רצון התחתון יהיה כתרצה רצון העליון שלמעלה מהשכל והיינו ע"י ויחד לבבי עמ"ש ע"פ ויקהל משה וע"פ מי מנה עפר יעקב ועמ"ש עוד מענין חיצוניות הלב ופנימית הלב בד"ה אתם נצבים ובביאור ע"פ לבבתני) ומ"ש מוח שליט על הלב היינו על חיצוני' הלב שנולד מהשכל כנ"ל והמוח שליט עליו אבל פנימית הבל יותר גבוה מבחי' המוח ולכן המוח מקבל מהלב כידוע שעיקר המזונות הם בלב ששם באים הדמים מהכבד שמקבל מאצטומכא ממובחר המאכל שמתהפך לדם בכבד וממנו נכנסים הדמים בלב והמוח מקבל חיות מהלב כו' (ולכן נק' הקב"ה צור לבבי ואורייתא מחכמה נפקת שהוא בחי' מוח וכדלקמן) והנה קול פשוט זה דשופר הוא מבחי' פנימית הלב דהיינו כמ"ש צעק לבם אל ה' שצעקת הלב הוא מבחינת פנימית הלב (וע' מזה בזח"ב פ' שמות (די"ט סע"ב ודף כ' ע"א) ובפרדס בעה"כ ערך צעקה וע' במדרש רבה בשה"ש ע"פ יונתי כו' השמיעני את קולך כו' עד וכשצעקו בנ"י לפני הקב"ה מיד ויושע ה' כו' ובשמות רבה פכ"א ע"פ מה תצעק אלי כבר שמעתי צעקתם כו' וע' בזח"ב בפ' בשלח (דנ"ב ע"ב) ובפי' הרמ"ז שם) ונמשך ונולד מחמת ההסתר וההפך בירידתו למטה שנתרחק מאד מאור פני מלך חיים א"ס ב"ה שמחמת זה תגבר מאד בנפשם הצעקה לה' ותתגלה בחי' פנימי' הלב שיש בכאו"א מישראל לה' ית' למעלה מהשגתו כנ"ל והוא בחי' בע"ת בחילא יתיר ולכן ארז"ל שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד במקומם כי דוקא מצד ההסתר תגדל הצעקה כו' וזהו תכלית ירידת הנשמות בגופות לאתבא צדיקייא בתיובתא כי בעוד שהיו בגן עדן היו כולם צדיקים שהיו נהנים מזיו השכינה שזהו מעשה הצדיקים שעבודתם בשכל כמו שכתוב דע את אלקי כו' ואח"כ בירידתם למטה בגוף ונפש הבהמית נעשו בחינת בעלי תשובה לשוב למעלה כי יש מסתיר ומעלים ומחמת זה תגדל הצעקה והיא בחינת פנימיות הלב וכמארז"ל הידוע דעיקר תשובה בלב פי' כי תשובה דוקא הוא התגלות פנימית הלב שהוא למעלה מבחי' צדיקים גמורים שהם מבחי' מוח כנ"ל והתשובה היא מזה עצמו בהתבוננו עוצם ריחוקו אשר ירד פלאים כו' ועל ג"ע התחתון ארז"ל מוטב דלידייני' כו' שכדאי כל יסורי גיהנם כו' וג"ע העליון הוא גבוה יותר לאין קץ וכ"ש שיש לבכות על ריחוקו מעצמות אור א"ס אשר יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז כו' אשר מזה יהיה לבו צועק כו' וזהו ענין התקיעה קול פשוט מפנימי' הלב ואח"כ שברים גנוחי גנח היינו בחי' לב נשבר ותרועה ילולי יליל הוא בחי' התעוררות רחמים בבכיה כו' ומזה נולד ונמשך התקיעה השנית