ס ב

וביטול זה היינו בבחי' ועם וכמ"ש למען הקים אותך לו לעם כו' אבל כדי שיומשך חרדה וביטול זה גם בבחי' האובדים והנדחים זהו ע"י שופר גדול כי הוא ישאג ועי"ז יחרדו כצפור ממצרים כו' כי גם מצרים ואשור בטלים ומבוטלים בהגלות נגלות גילוי אור א"ס ב"ה עצמו דקמיה כחשכה כאורה ואז יהיה בקרבך קדוש ולא אבא בעיר פי' שיש בחי' צירופי אותיות והמשכות הנמשכים בלעומת זה ונקראים ג"כ עיר דהיינו בחינה שאמרו דור הפלגה נעשה לנו עיר ומגדל כו' וע' בזהר פ' נח (דע"ה) אכן לעתיד לבא שיתעלו כל הנשמות אזי יהיה בקרבך קדוש ולא יומשך ההשפעה לבחי' עיר הנ"ל:

בהר הקדש הנה ארז"ל כאברהם שקראו הר כי באברהם כתיב הלוך ונסוע הנגבה בחי' אהבה נק' הר כמו הר שבולט מארץ המישור והר הקודש הוא האהבה שבבחי' ביטול כי קדש הוא בחי' חכמה (ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות בענין אהרן חייך שלך גדול משלהם כו' ואפשר זהו בחי' אהרן א' הר ן' וכנודע דבחי' אהרן ממשישך אה"ר שלמעלה מבחי' חסד לאברהם כמש"ש וזהו ענין הר הקדש כו' ועמ"ש בד"ה קול דודי כו' מדלג על ההרים כו'):

בירושלים יראה שלם שלימות היראה כי עתה כתי' להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו פי' הדר מלכותו הוא ההידור בנבראים המתהווים ממדת מל' ית' כמ"ש אלף אלפים ישמשוני' לגדוד א' ולגדודיו אין מספר שזהו בחי' הידור עצום מאד ומ"מ הוא ע"י שמתחלה להודיע לבני האדם דבורותיו שהתהוותם הוא ע"י בחי' גבורות וצמצומים כי אילו היה מדת מלכותו יתב' מתגלה עליהם כמו שהיא לא היו יכולים לקבל כלל והיו מתבטלים במציאותם ממש וכמארז"ל הושיט אצבעו הקטנה ביניהם שהיא בחי' מל' מדריגה העשירי' שבי"ס ושרפן שנתבטלו לגמרי כי אין בע"ג יכול לקבל בחיט' א"ס אלא שהן הן גבורותיו שמצמצם עצמו שלא יהיה מדת מלכותו בגילוי כ"כ ואז יהיה הפחד והיראה בגבול כפי שיוכלו הנבראים שאת וזה לא נק' יראה שלם כי אין היראה בשלימות אבל לעתיד ע"י ואת רוח הטומאה אעביר כו' יהיה בחי' יראה שלם (והיינו בחי' הר הקדש שהוא אהבה עליונה מאד וגם כלולה עם בחי' שלימות היראה ועמ"ש בד"ה וידעת היום בענין התכללות אהוי"ר גבי וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו כו' ולקמן בד"ה ביום השמע"צ ועמ"ש בד"ה קול דודי הנ"ל גבי מדלג כו' ומקפץ כו' וע' בזהר וישב (דקפ"ג סע"ב) בענין ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ע"ש ואפשר לומר דבחי' זו יהיה ע"י שופר גדול). והנה בזמן שבהמ"ק קיים היה נוהג מצות יובלות ועיקר שופר נאמר בתורה גבי יובל והעברתם שופר תרועה כו' ביוה"כ תעבירו שופר כו' והיינו ביוה"כ של שנת היובל ועי"ז וקראתם דרור בארץ כו' ונפטרו עבדים לבתיהן כו' והענין שהוא מבחי' שופר גדול כי ענין יציאת העבדים לחירות היינו ע"י גילוי מבחי' עלמא דחירו כמ"ש בזהר פ' תצוה (דקפ"ג ע"א) ובפ' אמור (דצ"ב ע"ב) וגילוי והמשכה זו זהו בחי' שופר גדול וכמ"ש בזהר בשלח (דמ"ו ע"ב) ויקרא (ד"ו ע"ב) ואתחנן (דרס"ו ע"ב) והוא מעין הגילטי שיהיה לע"ל ולכן נאמר יובל הוא קדש תהי' לכם והוא כענין בחי' הר הקדש כו' הנ"ל וע' מענין יובל בזח"ג (דק"ח סע"ב ודק"ט ע"א) ובאדר"ז (דר"צ סע"ב). ח"ב (פ"ג ב' פ"ה ב' רי"א א' מ"ו ב') וע' בפרדס בעה"כ ערך יובל ובשער י"ג ספ"ג ופ"ד וספ"ז ולכן עיקר מצות יובל לא היה רק בבית ראשון ולא בבבית שני אלא שמ"מ מונין היו אותו כדי לקדש שמיטות וגם בבית ראשון דוקא בזמן שכל יושביה עליה שאז הוא בחי' כעיר שחוברה לה יחדיו כו' כנ"ל והיינו בחי' המשכת ה' עילאה בה' תתאה כמ"ש בע"ח ובזהר פ' שמות (ד"ט ע"ב) ע"ש במק"מ וגילוי זה דבחי' עלמא דחירו עיקרו בחי' ה' עילאה ועמ"ש במ"א ההפרש בתקיעת שופר דראש השנה גם כן בין זמן בית ראשון לזמן בית שני והוא בד"ה יו"ט של