ס ג

ר"ה שחל להיותץ בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. ועכשיו שבעוונותינו חרב בהמ"ק אעפ"כ יש לנו יוה"כ שבו מאיר בחי' עלמא דחירו בחי' יובל כמ"ש באדר"ז (דר"צ סע"ב) ובפ' בא (דל"ט ע"ב) ובפרשה אחרי (דס"ט ע"ב) ובפ' אמור (דק"ב ב') ולכן תוקעים ביוהכ"פ אחר נעילה תקיעה אחת והוא מבחי' שופר גדול כי תקיעות דר"ה זהו בחי' שופר סתם שע"ז נאמר ואדני הוי' בשופר יתקע כנ"ל אבל ביוהכ"פ שמאיר בו בחי' יובל עלמא דחירו היינו בחי' התגלות זו דשופר גדול והיינו בחי' נעילה שאז הוא העלייה הגדולה והוא בחי' התגלות זו דשופר גדול וע"כ הוא גמר חתימה ויש בחי' ביטול בנבראים ע"ד מ"ש בשופר גדול והשתחוו לה' כו' ועמ"ש מענין יובל שהוא בחי' שבת שבתון בד"ה מקושש עצים בפ' שלח. אך באמת כל זה הוא רק הארה מבחי' שופר גדול ועיקר התגלות עצמותו יהיה לע"ל בב"א כי אז יתקע בשופר גדול ממש:

ז והנה ברבות פ' ויצא פ' ע' אתה אמרת והיה הוי' לי לאלקים חייך כל טובות וכו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' דהנה מבואר לעיל דענין שופר של ראש השנה הוא להמשיך להיות בחינת ממכ"ע והוא ענין שם אדני. שהוא בחי' מל' וכמ"ש סד"ה כי כארץ תוציא צמחה בענין כן אדני הוי' יצמיח צדקה כו' ובד"ה אדני שפתי תפתח. והמשכה זו היינו משם הוי' שהוא סובב כל עלמין שיהיה נמשך ומאיר בשם אדני. וזהו ואדני הוי' בשופר יתקע. שע"י השופר מתייחד שם אדני שהוא כסא דין כי אדני אותיות דינא עם שם הוי' שהוא מדת הרחמים. וכמ"ש ברבות אמור ס"פ כ"ט והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים כו'. וביאור הדברים יובן ע"פ המבואר לעיל (בד"ה תקעו בחודש שופר פי' בחדש זמן חידוש לבנה) בענין מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין כמ"ש בראשית ברא אלקים ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים והוא ענין יחוד שם הוי' בשם אלקים ואדני שעי"ז נמשך הביטול להיות היש בטל לאין וכללות יחוד זה והמשכה זו הוא בר"ה ע"י השופר כו' ע"ש. וזהו והוי"ה עליהם יראה ויצא כברק חצו ע' בת"ז תקון למ"ד (דע"ז ב') וברבות בא פט"ו והיינו ע"י ואדני הוי' בשופר יתקע כנ"ל. וכ"ז הוא עכשיו אכן לעתיד לבא שנאמר והיה הוי' לי לאלקים שבחי' שם הוי' היינו מה שעכשיו הוא בחי' סובב כל עלמין יהיה לעתיד בבחינת ממלא כל עלמין ע"ד בחי' ומדרגת שם אלקים. ויהיה גילוי אלקות כמ"ש ונגלה כבוד הוי' כו' ואזי יצטרך להיות ההמשכה ע"י השופר מבחי' אור א"ס ממש שלמעלה משם הוי' להמשיך האור בשם הוי'. ע"ד שממשיכים בשופר של ראש השנה משם הוי' בשם אדני ואלקים כנ"ל. וכיון שכן והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. והענין דהנה ארז"ל בפ"ג דנדה (כ"ו א') חמשה שיעורן טפח שופר דופן סוכה לולב כו' וכל אלו להמשיך האור בבחי' מלכות מתחלה בראש השנה ויום הכפורים בבחי' שמאלו תחת לראשי. ואח"כ בסוכות בבחי' וימינו תחבקני וכמ,ש מזה בד"ה ושאבתם מים בששון ובד"ה ביום השמיני עצרת ובד"ה שוש אשיש גבי בכסה ליום חגנו. והמשכות אלו זהו ע"י שופר סוכה ולולב ולכן שעירון טפח ע"ש. אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. אשר טפחה מלשון טפח והוא כף היד שמודדים בו הטפחים. והם בחי' עשר ספירות במספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש כו'. גם ב' ידות אלו שהן ימין ושמאל הם סוכ"ע וממכ"ע. וקרוב לזה פי' בלק"ת מהאריז"ל ע"פ הנה טפחות נתת ימי (בתהלים סי' ל"ט) יעו"ש וע' מענין ידי כו' וימיני טפחה פ"ב דחגיגה (י"ב ב') פ"ק דכתובות (דף ה' סע"א) ומ"ש ע"ז בביאור ע"פ נשא את ראש בני גרשון בענין מקדש ה' כוננו ידיך. רבות בראשית (ספ"א) זח"א (ד"ל ע"א) ח"ב שמות (ד"כ ע"א) בא (ל"ז ב') יחרו (פ"ג ב'). ח"ג פנחס (רמ"ז א'). וזהו שארז"ל