סב ד

הנביא כי כשלת בעונך עד"מ אדם הנכשל ברגלו באבן הכאה קטנה ומזה נופל כל גופו וראשו מגיע לארץ בהכאה גדולה מחמת שהראש הוא גבוה יותר. כך הוא הנמשל כשאדם נכשל בעון קל אפי' ביטול תורה שאפשר לו לעסוק בתור' ואינו עוסק או ביטול מ"ע כמו צדקה שאפשר לו ליתן ואינו נותן ומכ"ש בעברו על מל"ת אף שנראה לאדם עבירה קטנה והוא כמו שדחה רגלו ממקום מעמדו והוחלק מעט אף כאן שנכשל בעון הנ"ל דהיינו רגלי השכינה בחי' יעקב מחמת זה נופל הנשמה בחי' ישראל לצד אחר ואינה מאירה בעקבו [היינו כמו הלבנה כשמתרחקת מן השמש וחציה התחתון הוא חושך לפי שאינו מקבל אור השמש כך הרשעים בחשך ידמו והנשמה שבתוך הגוף אינה מאירה כלל היינו שאין מאיר בה מבחי' ישראל שהוא בחי' שמשא כו'. ועד"ז י"ל פי' עון עקבי יסובני פי' שעם היות שהחטא הוא בבחי' עקב ורגלי הנשמה עכ"ז זהו הגורם שגם בחי' הסובב והמקיף של הנשמה אינו מאיר וזהו ענין עונותי עברו ראשי. (וע' בזהר פ' מקץ דקצ"ח סע"א ודקצ"ט רע"א)] ולזה צריך תשובה. וזהו ג"כ פי' שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ולכאורה למה נאמר ג' שמות אך הפי' הוא כך שמע לשון הבנה ישראל הוא בחי' הנשמה הנקרא ישראל וכ"א צריך לומר לנשמה שמע והבן אתה ישראל בחי' הנשמה ה' אלקינו ה' שהוא פי' הי' הוה ויהיה ברגע א' וע"כ נרמז הכל בתיבה א' ה' שהוא למעלה מהשכל הוא אלהינו היינו כחינו וחיותנו ה' אחד הוא כולא חד ובחי' נשמה זו הנקרא ישראל נתאחד עם הוי' ב"ה [ר"ל כי ב' שמות הוי' שבק"ש הוא ע"ד מ"ש בזהר פ' אחרי (דע"ג א') קב"ה סתים וגליא היינו סכ"ע וממכ"ע וכמ"כ ישראל סתים וגליא והיינו שבחי' ישראל זהו בחי' הסובב והמקיף שבנשמה וזהו שנתאחד עם שם הוי' ב"ה הסוכ"ע] וכשיתבונן כך מזה נתעורר מדת האהבה להשי"ת וזהו ואהבת את הוי' אלקיך פי' שהוא תמיד אלהיך ולא כמו הבן שנלקח ממוח האה ונפרד ממנו אח"כ ואעפ"כ יש לו אהבה לבנו אך אינו שוה לכל נפש יש בן שיכול למסור נפשו בשביל אהבת אביו ויש בן שאין לו מס"נ וגם אינו מחויב ע"פ הדין כי חייך קודמין ואבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת כו'. וזה מחמת שהוא נהיה מהות בפ"ע. אך הנשמה אינו כך רק כולא חד ואינה נפרדת ממנו ית' כלל [וע' בזהר תרומה (דקל"ו סע"ב) ובאדר"ז (דרצ"א א') ועד"ז יובן בנש"י ועמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן בענין עדות לישראל ועמ"ש בד"ה וכל בניך בפי' בינה בן י"ה כו'] לכן מוכרח להיות לה אהבה אפי' בכל לבבך ובכל נפשך במס"נ ממש וזה האהבה שהיא מחמת שה' אלהיך יש בכל אחד ואחד מישראל אפי' בקל שבקלים כמאמר אע"פ שחטא ישראל הוא אך האהבה היא מסותרת אצלו (ועמ"ש מזה בד"ה שחורה אני כו'] כמו אור הנר שמסתירים אותו במקום חושך. לכך צריך לעשות תשובה להסי ר החושך ולגלות מצפונו וזהו שובה ישראל:

ב והעצה לגלות מצפוני לבו להסיר החושך שכך הוא דהנה יש ב' מיני רחמנות אב הרחמן ואב הרחמים ופ' אב הרחמן הוא המרחם על העדם במה שהשכל מחייב לרחם עליו כמו למשל אדם יש לו מדת רחמנות זו שמרחם על חבירו כשמפייסו אחר שצערו פעם ושתים שהשכל מחייבו למחול לו ולא יותר וזו ג"כ בחי' אב הרחמן אצל השי"ת כביכול אבל מדת אב הרחמים הוא רחמים גדולים בלי שיעור אף שאין השכל מחייב למחול לו ולרחם עליו. דהיינו אחר שחטא הרבה פעמים מאד אעפ"כ כשמבקשים ממנו סלח לנו אבינו ג"פ בכל יום הוא מוחל וסולח לו וזהו פי' חנון המרבה לסלוח וצריכים אנו לעורר רחמים גדולים דהיינו ביגמה"ר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע שמגביה העון ועובר על פשע שמעבירו הוא מי אל כמוך. וזהו כי אבי ואמי עזבוני היינו בחי' אב הרחמן ועכ"ז וה' יאספני היינו בחי' אב הרחמים אך האיך מעוררים רחמים גדולים הוא על פי