סג ב

התומ"צ וזהו ענין יבוננהו וכתרגומו אלפינון פתגמי אורייתא וגם מלשון בנין ע"ד מ"ש ויבן ה' אלקים כו'. ועמ"ש בד"ה וכל בניך למודי מענין אל תקרי בניך אלא בוניך ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה יונתי ובד"ה תורה צוה וגם יסובבנהו היינו שהקיפם בענני כבוד וזהו ענין חג הסוכות שאחר יוהכ"פ ועשי"ת שעי"ז נמשכים התגלות מקיפים עליונים מבחי' סוכ"ע ואח"כ נמשכי' ומתגלי' ג"כ בבחינת פנימית בשמיני עצרת כו' וכמ"ש במ"א] יבוננהו פי' יתבונן שמכה"כ להמשיך אלהותו ית' שיהיה לו דירה בתחתונים ע"י תומ"צ כו'. כנשר הוא רחמנות רחמים גדולים יעיר קנו כו' ויהיה התגלות אלהותו ואז ה' בדד ינחנו כו' [ועמ"ש מזה בד"ה כנשר יעיר כו']:

וזהו פי' ממעמקים מדבר המעמיק שמביא לידי עומקא דליבא דהיינו מחמת שיתבונן שהנשמה מתייחדתת עמו וחלק מהנשמה מאירה בגוף והוא רחוק מאד מהשרש שלה מחמת החושך והענן זה מביא לידי גילוי עומקא דליבא שירצה רק התגלות אלהותו ית' שיהיה מכה"כ ע"י תומ"צ כנ"ל [וגם כי שרש העומקא דליבא הוא נמשך מבחי' המקיף של הנשמה שכאשר היא מאירה בתוך הנשמה שבגוף אזי הוא מתגלה בבחי' עומקא דליבא ותעלומות לב וכמ"ש בד"ה שמאלו תחת לראשי הנ"ל גבי ובכל מאדך ובד"ה כי תצא גבי לך אמר לבי בקשו פני כו' שפנימית הלב הוא הארה והמשכה מבחי' סוכ"ע ועמ"ש בביאור ע"פ כי המצוה הזאת. ולכן נקרא המקיף של הנשמה בשם מזל ע"ש שמזיל וממשיך כו' וזהו שנקרא ג"כ ממעמקים שמביא וממשיך בחי' עומקא דליבא. וע' בזהר בשלח (דס"ג ע"ב) ממעמקים עמקא דכולא שמשפיע בבחי' עומקא דבירא כו' אמר ר' חזקיה כד כו' אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה. והיינו גילוי בחי' סוכ"ע סתימא דכל סתימין כו' ע"ש ועד"ז יובן בנפש שהגילוי מבחנית סתים שבנשמה שהוא מבחי' הסובב והמקיף הוא בבחי' עומקא דליבא כנ"ל] וזהו קראתיך ה' כאדם הקורא לחבירו שיבוא אצלו כך הוא קורא להשי"ת (ועמ"ש מזה בד"ה שובה ישראל עד) שיתגלה אלהותו בעולם התחתון שיהיה נגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כמו בעולם העליון:

ה' שמעה בקולי. שמעה לשון הבנה שיתבונן בקולי ולא אמר לקולי כי פי' בקולי מה שבתוך קולי דהיינו האהבה מסותרת שיש בכל אדם למסור נפשו על קדה"ש אפי' בקל שבקלים (ועמ"ש מענין שמעה בקולי בד"ה תקעו בחדש שופר ועמ"ש בד"ה לסוסתי בענין כי אמרתי עולם חסד יבנה אמירה היא בלב כו'):

תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני. הוא מדרגה פחותה מכולם דהיינו מי שמבקש על עצמו (ולא שמעורר רחמים על חלק אלוה שבו שירד מאיגרא רמא כו' ולכן נאמר לקול תחנוני ולא בקולי) והיא לא פרחה לעילא מעצמה לזה אמר תהיינה אזניך הם המלאכים הנקרא אזני ה' קשובות לקול תחנוני דייקא דהיינו תחינה שלי שמבקש על עצמו שהם יעלו התפלות למעלה לפני השי"ת ב"ה אמן (ודקדוק זה לחלק בין מ"ש שמע' בקולי ובין מ"ש לקולי ע' כיוצא בזה בפ' ראה ע"פ כי תשמע בקול כו' ועיין בזהר פ' וישלח (דקס"ט סע"א)]:

יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו וגו' (בהושע סימן ו') יחיינו מיומים הם ב' ימים של ר"ה כי ר"ה לעולם ב' ימים אפי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה. ביום השלישי הוא יום כיפור. והענין דהנה ב' ימים של ר"ה הם עליות העולמות ביום אחד הוא בחי' פנימיות. ויום ב' הוא בחי' חיצוני' (כמ"ש בפע"ח שער ר"ה ספ"ד) ולהבין ענין זה דהנה כתיב לבבתני אחותי כלה שכנס"י מקור כל הנשמות הוא