סו א

והאברים הם לריק ח"ו אלא הענין שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרחוניות ומה שהן נהנין מזיו השכינה נעשה מזון לגוף ואברים הגשמיים קרבייים ואצטומכא גשמיים כו' וכמו שהיה גבי משה בהר ארבעים יום שהיו גופו ואבריו גשמיים בשלימות אלא שהיו ניזונין מן הרוחניות רק דגבי משה אחר ירידתו מן ההר היו כלי הגוף צריכין למזון גשמי לפי שהעולם עדיין לא נזדכך כו' משא"כ לע"ל שיזדכך חומריות העולם וראו כל בשר כו' אזי יהיה נמשך מזון עליון למטה גם במקום החשך באברים הגשמיים כנ"ל ובחי' זו אנו מבקשים בר"ה ויוהכ"פ ותמלוך אתה הוא ה' אלקינו כו' שבחי' הוא ובחי' הוי' אלקינו שהן בחי' ומדרגות עליונות מאור א"ס ב"ה תהיינה בבחינת מלוכה וגילוי שיהיה העולם מתנהג על ידן והיינו שיושפע מזון רוחני לכים ואברים הגשמיים וזהו ענין פי' הא' של הויה הוא האלקים (ר"ל ב' שילובים הנ"ל הכל הוא עדיין בכלל פי' אחד שבהוי' הוא האלקים דהיינו יחודא עילאה ויחודא תתאה):

ב אך פי' הב' הוא כי הנה כתיב אני הוי' הוא שמי פי' כי הגם שבחי' הוי' הוא בחי' אציל' שהוא אלקות דאיהו וחיוהי חד בהון ואיהו וגרמוהי כו' אעפ"כ אין ערוך אליו לעצמיות ומהות א"ס ב"ה וכל בחי' אצי' אינו רק בחי' שם כמשל שם של האדם אברהם שאינו ממהותו כלל כו' וכמשל זיו השמש כו' וז"ש במ"ח לגבי עתיקא דהיינו מל' דא"ס כו' ומה שנמשך אור א"ס להיות ע"ס חכמה וחסד כו' היינו שנתצמצם להתלבש בבחי' חכמה לא מיבעי בכלים אלא אפי' באורות אין זה אלא בבחי' צמצום והתלבשות אנת חכים פי' אנת הוא אור א"ס ב"ה משפיל א"ע בבחי' חכים כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כו' וזהו הגדול הגבור ה' גדול ה' גבור שלהיות גדול וגבור צמצם ע"י ה' ולהיות נורא הם ב' צמצומים ו"ה מוהנורא כו'. וזהו ענין תפלת יעקב אם היה אלקים עמדי היינו המשכה מלמעלה למטה ושמרני בדרך הזה לברר בירורין כו' שהרי הלך לחרן מלשון חרון אף הוא מקום הקליפות והס"א כו' ואח"כ כאשר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי' לי לאלקים כלומר שבחי' הוי' יהיה לי בבחי' אלקים וצמצום לגבי עצמיות אור א"ס כי בחי' יעקב היא שעולה מעלה מעלה עד רום המעלות מבריח מן הקצה אל הקצה כי מדת יעקב הוא נחלה בלי מצרים שהיא בלי גבול. כי מדת אברהם היא חסד יש לה גבול עד כמה תתפשט מפני שיש מעכב ומונע ההתפשטות כי החסד ניתן מצד האהבה ונדיבות ויש לזה מדה וגבול עד כמה האהבה מגעת וכמה נדיבות ראוי להתנדב מצד המקבל אם ראוי לכך ועד כמה הוא ראוי כו' משא"כ מדת יעקב היא רחמנות לזה אין גבול שאע"פ שאין ראוי לכך מ"מ יש לרחם עליו כו'. וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך פי' להיות בבחי' ישראל עד שהוי' יהיה בבחי' אלקים כו' כנ"ל. וזהו ותתפלל חנה על הוי' על דוקא ובכה תבכה הוא בחי' רחמנות כי הגם שבכיה היא מצד השמחה ג"כ מ"מ אינה שמחה לבדה שהרי בשמחת נישואין אינה מתערבת בכיה רק בשמחה שבאה מתוך צער כיתרון האור הבא מן החשך וכמו מי שהיה רחוק מאביו ואח"כ ראהו כו' והרי הבכי' באה מהתכללות ב' הבחי' כמו רחמנות שהיא כלולה משני בחי' ועי"ז נמשכים י"ג מדה"ר ויקרא הוי' הוי' שהויה הא' קורא וממשיך הוי' הב' כי הוי' האד הוא בא"א שם חנון ורחום ה' שכדי להיות הוי' הקדים חנון ורחום והוי' הב' בז"א להיות הוי' אל רחום וחנון כו' וכמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא פי' כשנמשך סליחה גילוי רצון בחי' א"א אזי למען תורא גילוי יו"ד דשרא על רישי' דביה שריא דחילו היא אור אבא כי אבא יונק ממזל הח' ואבא הוא שרש האצילות ועי"ז נמשך בחי' הוי' היא בחי' כללות כל האצי' וחזר להיות תיקון האצי' כולו אחר שפגם באות יו"ד כו' והיינו ע"י כי שובה ישראל עד הויה אלקיך כו':