סו ד

והיא היא בחי' תשובה וחזרת הדברים למקורן כי כמו שיש מחשבה דבור ומעשה בפו"מ כך יש כל בחי' הללו בשכל (שבחי' מעשה שבשכל זהו כענין בחי' שכל המעשיי' הנזכר בשמונה פרקים להרמב"ם דהיינו השכל שבעשייה איך לעשות מלאכת מחשבת כו' שזהו בחי' האחרונה שבשכל ונקרא עשייה שבשכל כו' וכמ"ש במ"א. והנה הנמשל מזה למעלה כי הנה מחודומ"ע הן בי"ע ומדומ"ע שבחכמה היינו בי"ע דאצילות כי דרך כלל אצי' הוא בחי' חכמה. אך יש באצילות עצמו ג"כ בי"ע וכמ"ש בביאור ע"פ ועתה יגדל נא ומודומ"ע שלמעלה מהשכל זהו מ"ש בע"ח דא"ק נקרא אדם דבריאה כו' ונקרא מחשבה הקדומה ועיין בזח"א נח (דס"ה ע"א) ועמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו וע"פ ראיתי והנה מנורת זהב). וכך כל בחי' הללו הן במקורן ושרשן שהוא למעלה מן השכל וע"י התשובה מעומקא דליבא שלמעלה מהשכל עולה גם החיות שבמחשבה דו"מ ונכלל למעלה מן השכל:

(קיצור ענין וביום השביעי שבת מבחי' אשר עשה ונמשך החיות מבחי' מחשבה שהוא חצר הפנימית ולכן שבת אותיות תשב. בקשו פני פנימית הלב):

ג והנה עי"ז נמשך להיות את פניך הוי' אבקש פניך בחי' פנימית עליון יאר ה' פניו אליך ובחי' פנים למעלה הוא אור א"ס ב"ה שלמעלה מהחכמה ונקרא פנים עד"מ כמו שבאדם עיקר החיות הוא בפניו ששם התגלות כל החושים ראיה ושמיעה ריח ודבור. משא"כ העורף יש בו חיות מועט ומצומצם מאד עד שנחשב בבחי' דומם לגבי החיות הנמשך בפנים כך הוא למעלה מה שמתגלה בו חיות ואור א"ס ב"ה בגילוי רב נקרא בחי' פנים לגבי בחי' אחוריים ובחי' חיצוני' שאין מתגלה בהן אלא חיות מועט ומצומצם וחיצוני' עליון נעשה פנימית תחתון וכמה בחי' זו למעלה מזו זו פנימית מזו עד רום המעלות את פניך הוי' הוא גילוי אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו הסוכ"ע שהוא עיקר החיות שאין ערוך אליו ית' כלל עכד שבחי' ח"ע נחשבת לגבי אור א"ס ב"ה עצמו הסוכ"ע בבחי' עשיה גשמי' ובחי' דומם. וזהו שביקש דהע"ה את פניך הוי' אבקש (עיין מזה בהרמ"ז פ' אמור בדף צ"ג ע"ב) להיות בנפשו גילוי הארת אור א"ס ב"ה ממש יאר ה' פניו אליך הארת פנים מרצון העליון שלמעלה מהחכמה כי חכמה היא בחי' יו"ד אשר אות יו"ד הוא נקודה שהוא בחי' צמצום וכל סדר ההשתלשלות שהוא התפשטות גדולת א"ס ב"ה בריבוא רבבות מדריגות ועולמות אין מספר הנה במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כי אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' דהיינו בחי' צירופי אותיות כי אותיות הן המשכות מלשון אתא כו'. וזהו וחכם באחור ישבחנה. שכל בחי' השבח של גדולתו ית' והתפשטותו שבבחי' חכמה הוא בחי' אחוריים לגבי בחי' הפנימי' שהוא רצון העליון ב"ה הסוכ"ע. וזהו וראית את אחורי כי מרע"ה זכה לתורה ואורייתא מחכמה נפקת. אבל ופני לא יראו שגילוי אור א"ס ב"ה עצמו הסוכ"ע שלמעלה מהתורה והוא מקור התורה אינו מתגלה בבחי' ראיה והשגה כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל אלא בבחינת תשובה כי עמך הסליחה. פי' שבחי' הסליחה הוא בבחי' עמך ממש כי משם לוקחה ונמשכה כמ"ש ממעמקים קראתיך הוי' פי' קראתיך כאדם הקורא לחבירו ממקום למקום כך קורא וממשיך בחינת גילוי הוי' ממעמקים מבחינת ישת חשך סתרו סתימא דכל סתימין ומשם קראתיך להיות גילוי בחי' הוי' כי בחי' ממעמקים עצמה א"א לבא לידי גילוי כ"א בבחי' הוי' שהוא צמצום המשכה והתפשטות כו' וכמ"ש במ"א וקריאה והמשכה זו היא מחמת כמים