סח א

לכן ענין הקרבנות נעשה על ידינו עצחמן (וזהו שיוהכ"פ אסור בנעילת הסנדל וכמ"ש בשל"ה כי המנעל והסנדל מורה על המלאכים מט"ט וסנדל שנק' נעל דשכינתא וביום הכפורים הוא למעלה מבחי' זו כו' ע"ש והיינו כי מט"ט וסנדל קושר קשרים לקונו מתפלותיהן של ישראל שהן מעלים התפלות כמ"ש במ"א ע"פ מה יפו פעמיך בנעלים כו' וזהו ע"ד שבקרבנות היה אריה דאכיל קרבנין כו'. אמנם ביוהכ"פ אין צריך שיעלו התפלות ע"י המלאכים כ"א הקב"ה בעצמו מקבלן ועמ"ש במ"א בד"ה כנשר יעיר ובד"ה ואריה כבקר יאכלתבן כו') ונעשית עליה יתירה בעילוי אחר עילוי בבחי' ממעמקים. ופי' בעשרת ימי תשובה עד יוהכ"פ שאז לפני הוי' תטהרו שמגיע לבחי' פני הוי' בחי' פנים הנ"ל. הגם דכתיב ופני לא יראו היינו שהפנים בעצמן אין באים לידי גילוי. אבל הגילוי נמשך משם ממעמקים קראתיך להיות גילוי בחי' הוי' וגם ופני לא יראו בבחינת המשכה למטה אבל בבחינת העלאה את פניך הוי' אבקש: