סח ד

הנ"ל וכאשר עובר על מל"ת הנה הוא מונע ומחסר אור העליון שלא יוכל האש שלמעלה שהוא אהבה הטבעית להתחזק בנפשו ולהוסיף אומץ אהבתו בסיוע של מעלה על אהבה דלתתא כי לא יגורך רע כתיב ועונותיכם מבדילים כו' כי כבר נקלע למרחוק כמו עד"מ הכף הקלע הנ"ל ולכן לא יכול להמשיך אש האהבה וע"כ אם עבר על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו כי בעשותו תשובה התעוררות התשובה מועיל להלהיב אל נפשו אתעדל"ת שאבד בעונו וזהו לא זז משם פי' שנשאר על עמדו ותיקן מה שעוות [וכנזכר לעיל שהתפלה בכל יום נק' סולם כו' ווב מלאכי אלקים שהם מעשה המצות עולים כו' ולכן על ידי התפלה בכוונה בבחינת תשובה מתקן מה שעוות בביטול מ"ע] משא"כ כשעבר על ל"ת שפגם ומנע את אור העליון אתערותא דלעילא שאף אם יעורר באתערותא דלתדתא לא תוסיף תת כח האהבה עליונה כי מנע אורה ולזאת תשובה תולה ויום הכפורים מכפר כי ביום הזה יכפר עליכם לפני ה' שמתעורר בחינת פנימיות רצונו ית' (שלמעלה מבחי' י"ה ומבחי' ו"ה ועמ"ש מזה סד"ה חייב אינש כו' עד דלא ידעי כו') שאז נושא עון ועובר על פשע ונקה שאין העון תופס מקום כלל ונק' כארז בלבנון כו' (שהוא מדרגה עליונה יותר מבחי' ברוש רענן שע"י מעשה המצות וע' בזהר ויקרא (די"ו ע"א) ובפ' לך לך (דפ"ב סע"א) ועמ"ש בפ' אחרי בענין בגדי לבן דכה"ג ביום הכפורים) שמלבין עונותיהם של ישראל ולזאת אנו מבקשים סלח לנו מחל לנו דהיינו שהוא כמו עד"מ אדם המבקש מחבירו שלא ירגוז עליו עוד וישים אהבתו אליו דהיינו על ידי שאומרים אשמנו חטאנו ועל חטא כו' ומשפילים א"ע ומפרסמים החטא ומודים שהוא שיקוץ ותיעוב ועי"ז אתכפיא סט"א וממילא אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא וישוב ירחמנו וכששב אהבתו אלינו מפנימיות רצונו ית' אזי אין חטא ועון מבדילים עוד כי אין העונות מבדילים אלא ביניכם לבין אלהיכם דהיינו בבחי' אלהים שלכם אבל בבחי' פנימי' רצונו ית' הרי לפניו כחשיכה כאורה (ועמ"ש סד"ה ולא אבה הנ"ל בענין ויהפוך כו' ע"ש) וזהו שבת שבתון דאפי' לגבי שבת שהוא ענין החזרת פב"פ הוא שבתון דהיינו שיש לו עילוי אחר עילוי ביתר שאת (ועמ"ש מענין זה סד"ה האזינו השמים ובד"ה שובה ישראל עד. ועיין מ"ש הרמ"ז בפי' הזהר פ' אמור (דף צ"ג ע"ב) בענין את פניך הויט' אהקש בקשו פני תמיד) והגם שגם שבת נק' שבת שבתון מפני שיש שבת תתאה ושבת עילאה (ועמ"ש בפ' בהר ע"פ את שבתותי תשמרו ובפ' שלח סד"ה מקושש עצים כו') אך דשם כתיב מקרא קדש כלומר שנשאר בקודש העליון אבל כאן נאמר לכם דהיינו שיורד ומתגלה ההארה הגדולה ההיא למטה במקור נשמות ישראל כו':

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו'. להבין מהו בתשעה בתשיעי מבע"ל וגם מ"ש שבת שבתון הוא ל' זכר ובפ' אחרי כתיב שבת שבתון היא. ושם נאמ' ועניתם את נפשותיכם חקת עולם ולא נאמר בתשעה לחדש כמ"ש כאן בפ' אמור. וצ"ל טעם השינוי וגם לכאורה כאן היה ראוי יותר לומר חקת עולם דהא בפ' אחרי מבואר כל סדר עבודת כה"ג ביוהכ"פ ואיננה רק בפני הבית משא"כ כאן בפ' אמור דעיקר הפרשה הוא סדר המועדות שזה נוהג גם עכשיו שאין בית המקדש קיים. אם כן כאן דייקא היה ראוי לומר חקת עולם. ומדוע שינה הכתוב לכתוב שם דייקא חקת עולם ולא כאן. והנה כתיב וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל. וצ"לח מהו ענין הכפרה על הקדש וכי חטא חטא שצריך כפרה. ועיין מזה בספר