ע א

ענין המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת וביאור הענין היינו כי קדש העליון זהו בחי' סוכ"ע שאינו מתלבש בבחי' עלמין כ"א סובב ומקיף עליהם שלכן נקרא קדש כנ"ל. אך באמת גם בחי' סוכ"ע אינו ערוך למהותו ועצמותו ית' שאינו בגדר עלמין כלל לא בבחי' סובב ולא בבחי' ממלא וזהו פי' ולא נערוך אליו קדושתו. שאפי' בחי' קדש העליון אינו ערוך אליו כלל. ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ זהב בענין קדש למד מלמטה הוי' מלמעלה שבחינת קדש למד הוא עדיין מלמטה לגבי שם הוי' דלעילא כו' ע"ש ולכן נקרא קדש הקדשים שהוא מובדל ומרומם גם מבחי' סוכ"ע שהוא בחי' קדשים. וכמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים וע"י שממשיכים מבחי' קדש הקדשים עי"ז מתמלאים כל החסרונות כי בחי' קדה"ק הוא הממלא כל שמהן ונקרא שלימו דכולהון וכמשל המעיין שנסתם ונהר שנחרב ויבש שחופרין בעומק יותר כו' וכמ"ש במ"א. וזהו וכפר על הקדש מטומאות בנ"י שימשיך וימלא כל הפגמים שנעשו בבחי' קודש העליון ע"י טומאות בנ"י כנ"ל ועיין בזהר ח"ב (דקפ"ה ע"ב ודרי"ט ע"ב) והנה באמת גם עכשיו התשובה מועלת לזה וכמארז"ל יש קונה עולמו בשעה א' והיינו מפנישהעוה" ז הוא עולם התמורה שבו האדם יכול לשנות את טעמו מרע לטוב מיד כרגע שהרי ארז"ל ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שבודאי עשה תשובה ואינו כמו העוה"ב ששם הכל בהדרגה כפי הראוי ע"פ הדין וצ"ל כף הקלע תחלה ואח"כ גיהנם ואח"כ ג"ע התחתון ואח"כ ג"ע העליון משום שעוה"ב הוא בחי' זיו השכינה וא"א לקבל האור והזיו אלא בהדרגה אבל בעוה"ז נמשך מבחי' שלמעלה מכל ההשתלשלות והוא השוה ומשוה קטן וגדול משום דקמיה כחשכה כאורה וגם חשך לא יחשיך כנודע וכמ"ש במ"א בד"ה צו את בנ"י כו' את קרבני לחמי כו'. והטעם משום שעוה"ב נק' עולם ברור שכבר נברר כל דבר ובא על מקומו וא"א להיות שינוי מזו לזו משא"כ בעוה"ז שהוא קודם גמר הבירור עדיין ושורה בו בחי' המברר שהוא הוא כל יכול לשנות מרע לטוב כו'. ולכן כתיב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ שמים וארץ הם ג"ע עליון ותחתון וכן ועמך הוא כענין מ"ש כי עמך מקור חיים שמקור חיים הוא זיו השכינה המאיר בג"ע נקרא עמך שהוא טפל ובטל אצלו ית'. ובכולן אין לי חפץ זולת בעצמותו ית' דוקא שהוא הכל יכול כנ"ל. אך הנה עכ"ז הרי ארז"ל עבר אדם על ל"ת ושב תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר כי להיות המשכה זו מבחי' קדש הקדשים זהו בחי' יוהכ"פ שבו נכנס כה"ג בבית קדש הקדשים. והנה סדר עבודת כה"ג הוא שלוקח דם הפר ודם השעיר ומזה נגד הארון בין הבדים שבארון מונחים הלוחות שכתוב בהן אנכי ולא יהיה לך אנכי כולל כל המ"ע ולא יהי' כולל כל מל"ת ובהעלאת דם לשם יכופרו כל הפגמים שנעשו בקדש. כי הנפש אלקית שבאדם מצד עצמה אינה חוטאת כלל רק נפש הבהמית היא הנפש החוטאת ומתכפרים עוונותיה ע"י הקרבת דם הקרבנות כי הבהמות בשרשן הם למעלה מבחי' האדם וכמארז"ל אחור וקדם צרתני אחור למע"ב שהרי תחלה נאמר תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש כו'. ואח"כ מאמר נעשה אדם כו' וכנודע גם ממה שאנו רואים בגשמיות שהאדם ניזון ומקבל חיות מדצ"ח שהרי ארץ שהיא בחי' הדומם היותר אחרונה במדרגה הנה ממנה יצא לחם והיתה לראש פנה לצח"מ. וכן הצומח וחי נגד המדבר שהוא מקבל חיות מהם וגם מוסיפים דעת באדם כמו שמצינו בר"נ כששאלו ממנו בענין ה' בקר וה' חצאי בקר אמר עדיין לא אכילנא בישרא דתורא כו' חמרא וריחי פיקחני הרי קיבל ענין גדול שבתורה שוא אותו הדין הנ"ל מאכילת בישרא דתורא והיינו לפי ששרשן ממקום גבוה מאד נעלה רק שנפלו וירדו למטה