ע ג

איש מזריע תהחלה יולדת נקבה. ועמ"ש מזה סד"ה והיה מספר בנ"י ולכן בפ' אחרי שלא נאמר ועניתם בתשעה נאמר שבת שבתון היא וע"כ נאמר שם חקת עולם כי בחינה זו היא ודאי חקת עולם. אלא שכשישראל הם במעלה עליונה להיות ועניתם בתשעה נמשך שבת שבתון הוא ע"ד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והיינו שאז נמשך הגילוי ממדרגה עליונה יותר וזהו דכתבי וכפר על הקדש. ובסוף הפרשה כתיב וכפר את מקדש הקדש. וזהו כנגד ב' המדרגות דשבת שבתון הוא ושבת שבתון היא. דהיינו שכשההמשכה בחי' הוא לשון דכר אזי כח המשכה זו יפה לכפר גם על הפגמים שבקדש עצמו שהוא חכמה עילאה ממש. אבל כשההמשכה בבחי' היא אינה מכפרת על הפגם שנוגע כביכול בבחי' קדש עצמו שהיא חכמה עילאה כ"א על מקדש הקדש שהוא בחי' בינה המקבלת מחכמה:

ביאור מעט ע"פ שבת שבתון כו' ענין ירידת הנשמות מבחי' טהורה היא להתלבש בגוף צורך עלי' לבחי' ואנשי קדש תהיון לי. ע' בהקדמת פע"ח שכל התומ"צ להמשיך תוספת אור יתר מכפי חוק הקצוב כו' ע"ש באריכות. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ושמתי כדכד דהענין שהנשמות נמשכים מפנימיות הכלים והמלאכים מחיצוניות הכלים וענין כלים דאצי' היינו שהחסד עצמו זהו נק' בחי' כלי כמאמר חסד דרועא ימינא משא"כ האור הוא בחי' לאו מכל אלין מדות איהו כלל. אך מ"מ הכלים דאצילות הם אלקות ממש ונק' איהו וגרמוהי חד ע"כ נקרא טהורה היא לשון בהירות שאינו דבר המסתיר על קדושתו ית' כבי"ע ששם נאמר ומשם יפרד משא"כ באצילות. ועלייתם בבחי' קדש היינו באור א"ס שלמעלה מהכלים דאצילות ועמ"ש מזה בד"ה זכור את היום השבת לקדשו שהעליי' הוא מבחי' איהו וגרמוהי חד לבחי' איהו וחיוהי חד כו' ע"ש. והנה טהרה נזכר גבי לוים וקדושה גבי כהנים וע' בזהר פ' שמיני (דל"ט ע"א) דלוים הם מבינה וכהנים מחכמה וע' עוד בפ' בהעלותך (דקנ"א ע"ב) ובפ' קרח (דקע"ז ב'). וצ"ל איך יבא זה עם הנ"ל דהנשמות שרשן מפנימית הכלים. והעליי' בבחי' האור. וי"ל כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז דג' בחי' נר"נ דאצי' הם אורות לגבי בי"ע ועכ"ז הם נקראים כלים לגבי בחי' חיה דאצי' שהיא החכמה עילאה דאצילות. עד כי הרי אפי' בינה שהיא נשמה נק' בית גופני לחכמה שהיא חיה. וזהו חיוהי וגרמוהי. גרמוהי הם נר"נ וחיוהי הוא חיה בחי' חכמה ע"ש והיינו כי ג' כלים הנ"ל נר"נ דאצילות הם בי"ע דאצי'. והחיה שהיא חכמה היא אצילות שבאצילות וכמו עד"מ באדם הה השכל מתאחד ממש עם הנפש עד שהנפש נקראת על שם השכל נפש המשכלת וכמ"ש במ"א משא"כ מחודומ"ע הם לבושים כו'. ועמ"ש מענין בחי' חי' בביאור ע"פ וידבר אלקים את כל הדברים האלה. והו הירידה צורך עלייה. וז"ש בסמוך שנש"י שרשן מבחי' מחשבה היינו בריאה ובאצי' היינו בינה שהיא בריאה שבאצי' ואז הן טהורה היא. ואח"כ אתה בראתה בריאה ממש כי בינה מקננא בכורסייא. ועמ"ש במ"א בד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה זו ענין ההפרש בין מוחין דאימא שהוא מקור וסדר ההשתלשלות ובין מוחין דאבא שהוא מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו ענין הנזכר שהעליי' היא מבחי' ממכ"ע לבחי' סוכ"ע כי הנה בינה מקננא בכורסייא שהיא הבריאה וז"א ביצי' ומל' בעשי' והיינו שלשים כלים דאצילות שנעשים נשמה לבי"ע יו"ד כלים הפנימיים בבריאה. והתיכונים ביצירה. והחיצונים נעשים נשמה לעשיי' וע' מזה באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם. וזהו ענין ממכ"ע ומשם שרש הנשמות קודם ירידתן לגוף שהם נמשכים