עג ב

סתרו ועמ"ש מזה ר"פ ויקרא בענין כי שכן עליו הענן כו'. וזהו ענין כי עם קשה עורף הוא וסלחת. דאיתא במדרש דקשה עורף לשבח קאמר היינו החיזוק בעבודת ה' למעלה מהשכל ועי"ז ממשיך בחי' יערוף כמטר כו' ועד"ז בק"ש שכדי להיות ההמשכה הוא ע"י בחי' תשובה והרוח תשוב כו' כמבואר לעיל באריכות וע' מענין ואד יעלה ברע"מ פ' צו (דכ"ח סע"ב) והנה בחי' תזל כטל זהו עוד המשכה עליונה יותר כדלקמן). אך אמרו רז"ל לא עם הארץ חסיד ולא בור ירא חטא. פי' שא"א להמשיך בחי' חסיד והארה מבחי' ורב חסד בחי' אהבת ה' אור א"ס ב"ה על נפשו בחי' גשם ומטר הנ"ל כשהוא עם הארץ שאין לו תורה כי אור א"ס ב"ה שלמעלה מעלה מבחי' חכמה מאיר ונמשך למטה בבחי' השתלשלות דוקא מעילה לעילה כו' (ועמ"ש מענין ולא ע"ה חסיד בביאור ע"פ וקבל היהודים) ולכן מתלבש בחכמה תחלה וכמ"ש בזה"ק תלת קשרין קוב"ה ואורייתא וישראל ישראל מתקשראן באורייתא כו'. וזהו האזינו השמים הוא בחי' תושב"כ שם מים הוא בחי' חכמה עילאה כמו מים שאין להם גוון כו'. וכך הוא ענין תרוה שבכתב שהוא בחי' חכמה עילאה כמאמר רז"ל רע"ק היה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תילין שכל קוץ וקוץ הוא מרמז על כמה עניני חכמה עילאה נפלאה עצמו מספר וכן כל תמונה וצורת אותיות וטעמיהן ותגיהן ונקודותיהן כולם בחכמה נפלאה למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית. ואדברה הוא לשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים תחתינו והיינו כדי להמשיך לישראל בחי' כמטר לקחי צריך להיות תחלה האזינו השמים ותשמע הארץ הוא בחי' תורה שבע"פ שהיא מקבלת מתושב"כ שע"י תושב"כ ושבע"פ יערוף כמטר לקחי וגו' הוא האהבה בהתגלות אור ה' על נפשו. משא"כ כשאין לו תורה אין אור האהבה שורה ומתגלה בנפשו כי תלת קשרין מתקשראן דא בדא קוב"ה ואורייתא וישראל. ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה (ועמ"ש בד"ה כי עמך מקור חיים בענין פי' המשפילי לראות בשמים ובארץ ובענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו' ע"ש ועמ"ש ע"פ השמים כסאי והארץ הדום רגלי):

ו והנה כל הנ"ל בחי' גשם ומטר זהו בקשת כנ"י דהיינו שיהיה נמשך ע"י אתעדל"ת. אך הקב"ה השיב לה אהיה כטל טל הוא בחי' ומדרגה גבוה מאד נעלה מה שא"א להמשיך ע"י אתעדל"ת שאין כח במעשה התחתונים לעורר את האהבה הגדולה הזאת ואעפ"כ אחרי התעוררות מעשה התחתונים שיבא כגשם כו' אזי מאליו וממילא נמשך בחי' הטל והוא בחי' חג הסוכות וסוכה תהיה לצל יומם וכתיב ה' צלך ובצל ידי כסיתך בחי' וימינו תחבקני (ואפשר לומר שגם ע"פ לה"ק יש שייכות סוכה לטל והוא ע"פ מ"ש בנחמיה (סי' ג' ט"ו) יבננו ויטללנו דפירושו כמו סוכה כמ"ש בשרשים וכ"כ במצודת ציון שהוא ענין צל כי בצל קורתי (בראשית י"ט) תרגם אונקלוס בטלל וכן בגמרא (פ"ג דסוכה דל"א) האי כשורה דמטללתא) וזהו תזל כטל ואזי יוכלו לבא לבחי' אמרתי להיות האמירה שלי ע"ד ואשים דברי בפיך ופי יגיד תהלתך יגיד מאליו וממילא כנ"ל (וזהו ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך שבחי' דברי שבפיך שזהו ענין כטל אמרתי זהו ענין ובצל ידי כו' בחי' א' עם חג הסכות ועמ"ש מזה בד"ה ביום השע"צ עו' בזהר בראשית (דף ד' סע"ב) ובפ' צו (דל"ה ע"א) והנה סיפיה דקרא הוא לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והיינו שבחי' טל נמשך בבחי' שמים וארץ וכמש"כ האזינו השמים כו' תזל כטל כו' ועי"ז לאמר לציון כו' וכנ"ל בענין השקיפה כו' וברך כו') ולכן אין הטל נפסק כמארז"ל לפי שמקורו מאד נעלה ממעשה התחתונים ואתערותא דלתתא שאין מגיעים אלא עד מקור נשמות ישראל ומזליהם העליון. אכן הטל יורד ונמשך מאור