עד א

כשהוא מלובש בלבוש מלכות. אך המלך בעצמו ובכבודו אין דרכו להלביש א"ע זולתי שהעבד מלביש אותו כו'. כמ"כ ממ"ה הקב"ה כמו שהוא בעצמותו א"א לו להיות מושג ומתגלה בנבראים דלית מחשבה תפיסא בי'. כ"א ע"י שמתלבש בתורה שהיא חכמתו ורצונו ב"ה והלבשה זו הוא ע"י ישראל דוקא כו'. וזהו ודברת בם ודברת הוא מלשון הנהגה והמשכה כמו ידבר עמים כו' בם היינו המשכ' אא"ס בהתורה. וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מי שאנכי מהותו ועצמותו ית' מצוך לשון התקשרות והתחברות כו'. והכח הזה שיש בנפש לגרום המשכה זאת ע"י התורה הוא ע"י התפלה שקדמה לתורה. כי האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו מפני שצ"ל תחלה בחי' ואהבת בק"ש למסור נפשו באחד. וענין מס"נ אינו כמו שסוברים העולם שהוא הצעקה בהתלהבות ברעש אלא הוא כמ"ש אליך ה' נפשי אשא שאינו רוצה להיות יש ודבר נפרד אלא להיות בחי' ביטול לשאת נפשו ורוחו אליו ית' שהוא מקור החיים דכולא קמי' כלא חשיבי לך ה' הגדולה כו'. שבחי' גדולה שהיא בחי' התפשטות חסדו ית' להחיות העולמות אלף אלפין כו' הוא לך ה' בבחי' ביטול כי קמי' ית' כלא כו' ואימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו היינו בחי' צירופי אותיות מעשרה מאמרות שמחי' עולמות הנבראים ששם יש בחי' גדולה והתשפטות כו'. וע"כ תקנו לנו אנכה"ג לפני התפלה שתים לפניה כו' ופסוד"ז לזמר עריצים רוממות אל בגרונם ע"י שמתבונן איך שהאופנים כו' ואומרים קדוש ע"י שמשיגים שהוא ית' מקור החיים ומגילוי רוח פיו ית' הם חיים וקיימים ואליו יאתה ומחמת זה תתפעל ותתלהב נפשו כו' ואע"פ שהנשמות הם גבוהים יותר מהמלאכים מ"מ צריכים להתבוננות מענין אהוי"ר של המלאכים מפני שדברים אלה הם הגורמים שתתחכם גם נפש השכלית ומזה תתפעל גם היא כו'. וזהו ונתתי עשב בשדך לבהמתך היינו נפש הבהמית שמזונה מהמלאכים שנקרא עשב כו'. וזהו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו כו' שהם ג' לבושים מחדו"מ מחשבה ושכל נקרא בריאה שהוא יש מאין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא ודבור הוא בחי' יצירה כמו הצורה שהיא גילוי החומר בלבד ולא חידוש מעיקרו. וכך הדבור הוא גילוי העלם השכלי עשיתיו הוא בחי' מעשה המצות כמו מלך בו"ד שעיקר הכרת מלכותו הוא ע"י המעשה דייקא שישמעו לפקודתו ולא ישנו את תפקידו. וכך מלכותו ית' כתיב ה' מלך גאות לבש כו'. ואל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא אפשי אבל מה אעשה אבי שבשמים גזר כו' שהוא ענין עומ"ש הגם שהוא בלתי שכל כלל ונעוץ סופן כו'. וזהו שתקנו בתפלת יוצר ויחד לבבינו כו' כי ב' לבבות הם פנימי' הלב וחיצונית הלב. פנימית הלב הוא בחי' רעותא דליבא בחפיצה ותשוקה אמיתית לדבקה בו ית' כי ברא כרעא כו'. ה' אלהינו שלנו ממש וא"צ להתבוננות כלל כי מאליו תתלהט ואמנם חיצוני' הלב שהוא מחמת נה"ב שמסתרת והוא מ"ש ערלת לבבכם שהוא בחי' ההסתרה שמסתרת אור קדושת ה' ועליה כתיב ומלתם כו' שצריך להעביר ערלה זו המפסקת ע"י ההתבוננות בכל המבואר בענין פסוד"ז והאופנים כו'. ועל"ל כתיב ומל ה' את לבבך כו' ועי"ז יהיה ויחד לבבינו כו' וזהו בכל השנה ובעשי"ת כתיב ממעמקים קראתיך הוי' מעומקא דליבא פנימית הלב בקשו פני כו' את פניך ה' אבקש שגם למעלה יש פנימי' וחיצוני' סובב וממלא ממלא הוא בחי' חיצוניו' דכולא קמי' כלא חשיב ובאתעדל"ת נתעורר פנימי' אלהותו סוכ"ע כו'. אל תט באף עבדך. היינו כי יש עבד למטה כי לי בנ"י עבדים ואברהם אוהבי למעלה מבחי' עבד כבן לפני המלך ואמר דוד המלך ע"ה שלא יהי' מבחי' עבד שלמטה אלא מעבד שלמעלה וכן משה עבדי דוד עבדי. וז"ש באף עבדך שהוא כמ"ש אף עשיתיו כו' בחי' מעשה בלי