עד ב

טעם כעבד שמשרת לפני אדונו ועושה רצונו אף שאין לו טעם לכ"ד כו' וע"י יחוד ב' לבבות בק"ש יהי' אח"כ ההמשכה ע"י התורה לכבודי בראתיו כו' ולפיכך נקראים עדים העדותי בכם כו' עד שאמר האזינו השמים כו' יערוף כמטר כו'. כי יש ב' בחי' בתורה האחד תלמוד שמביא לידי מעשה שהוא ללמוד כדי לידע הדין אם יוצרך למעשה כו' ובהרהור לא סגי עד שידע ויוחקק בלוח לבו כו' וע"ז הוא שכתוב יערוף כמטר כו' כמ"ש כי כאשר ירד הגשם כו' ועשה את אשר חפצתי כו' ומה לא ישוב כ"א הרוה את הארץ והולידה והצמיחה והאדם יאכל ובכח זה יאמר ואהבת כו'. וכך בחי' תורה זו הוא הנק' עוז שניתן כח שיוכל לומר ואהבת וצ"ל ע"י הקדמת המס"נ כנ"ל כמו הגשם שהוא ע"י רעמים ועבים כו':

בעז"ה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. הנה התורה נמשלה למטר ולטל כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי כו' וכן נמשלה לטל כמארז"ל טל תורה וארז"ל מטל השמים זה מקרא כו' (במדרש רבה פ' תולדות פס"ו). והנה מטר הוא ממטה למעלה כמ"ש ואד יעלה מן הארץ והשקה כו' וטל הוא מלמעלה למטה וענין האזינו השמים ותשמע הארץ הוא כי יש ב' מיני נשמות א' אותן שהם בעלי תורה שתורתם אומנתם. והב' בעלי עסקים שעוסקים במצות וגמילות חסדים. כי על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח והנה עבודה שהוא מצות קרבנות אין לנו משחרב בהמ"ק ולא נשאר לנו כ"א תורה וגמ"ח ובעלי תורה נקרא שמים ע"ש התורה שהתורה היא מן השמים והארץ היא בחי' בעלי מצות העוסקים בקיום המצות מעשיות בפועל ממש (ועמ"ש בד"ה השמים כסאי והארץ הדום רגלי ועמ"ש מענין ב' בחי' נשמות ע"פ מי יתנך כאח לי כו' אמצאך בחוץ כו') וכשם שבשמים וארץ גשמיים כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שמים קדמו לארץ וכתיב ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים ארץ קדמה כו' כך גם בתורה ומצות מצאנו ראינו שפעמים אמרו ות"ת כנגד כולם כו' וכן אמרו ע"פ כל חפצים לא ישוו בה כל מצותיה של תורה אינן כדאי נגד הלכה א' מן התורה. ופעמים אמרו תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים וכן אמרו רז"ל גדול התלמוד במה שמביא לידי מעשה דוקא. ושניהם אמת כי יש בחי' ומעלה יתירה בתורה מה שאינה במצות ומ"מ יש ג"כ מעלה יתירה במצות מה שאינה בתורה וכנודע ומבואר במ"א. והנה על בחי' התורה של ב' מיני נשמות הנ"ל הנקרא שמים וארץ הוא אומר יערוף כמטר לקחי כו' והענין דכמו שענין המטר ופעולתו הוא שיורד ומלחלח את הארץ ומכשיר אותה שתוכל להוציא צמחה כמ"ש והרוה את הארץ והולידה והצמיחה ועיקר הצמיחה הוא מכח הצומח שיש בארץ שיוכל להצמיח כל צמחה וע"י הגרעין הנזרע מעוררים אותו להצמיח כדוגמתו בתוספת ריבוי מחדש אלא שא"א לעוררו שיתגלה לפעול פעולתו אם לא ע"י חרישה מתחלה דמרפי ארעא ואח"כ צריך למטר ללחלח את הארץ ואז הולידה והצמיחה. וככל המשל זה יש ג"כ בנפש האדם ובחי' עסק התורה הוא בחי' המטר שצ"ל אחר בחי' החרישה ואז פועל להצמיח ישועות מקרב הנפש וז"ש כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי כו' ונתן זרע לזורע כו' והענין דהנה כאו"א