ק א

הוספה

עיקר מתן שכרן של מצות נאמר על זה עין לא ראתה וע' מה שכתוב מזה בדבור המתחיל מנורת זהב שזהו הנקרא התגלות פנימי' עתיק יומין. והארה מבחינה זו מאיר בראש השנה ויום הכפורים וזהו ענין המלך הקדוש שאומרים בעשי"ת. ויש להקדים ענין ירידת הנשמות צורך עלייה והנה הם עלו במחשבה למעלה מהמלאכים שנמשכו מהדבור. ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה. ובדבור המתחיל מנורת זהב. אך כי יש ג"פ קדוש הוא"ו המשכה והיינו במחשבה ומדות ודבור. שהם בחי' נר"נ. ועמ"ש בד"ה ונקדשתי בפ' אמור. וע"י קיום המצות מתעלים בבחי' קדש אשר קדשנו במצותיו ועמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ:

(ב) ואיך ע"י עשייה גשמיות יתעלו בבחי' קדש עז"נ כי כארץ כו' וכגנה זרועיה כו' והיינו ע"י מאמר תדשא הארץ. (ועז"נ אור זרוע לצדיק ופי' ברבות תרומה פל"ה דהיינו אור שנברא ביום ראשון שגנזו בג"ע ובזהר תרומה (קס"ו ע"ב) פי' שזרעו בג"ע דהיינו בתורה ומצות כמ"ש לעבדה ולשמרה. לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת וכ"מ ברבות ס"פ שלח והיינו שע"י קיום התורה ומצות ממשיכים בחינת תוספת אור בג"ע. והצמיחה מהזריעה הנ"ל היינו כמ"ש ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים. ולכן איתא ברבות נשא פי"ג גבי קרבן נתנאל. תרי"ג אותיות יש מן אנכי עד אשר לרעך ושבעה יתירות כנגד שבעה ימי בראשית עכ"ל דהיינו בחי' אור שבעת הימים שהוא זרוע ע"י תרג"י מצות. וזהו שפי' בזהר ויקרא (די"ב ע"א) שמאמר תדשא הארץ דשא מכוון לדיבור זכור את יום השבת לקדשו. כי בחי' דשא ועשב זהו ענין יוצר משרתים ואשר משרתיו. ובחי' עץ פרי הם הנשמות ועיקר בחי' צמיחה וגילוי זה זהו בשבת. וכן הצמיחה של האור הזרוע ממעשה המצות הוא בשבת כמ"ש בד"ה ראו כי הה' נתן לכם השבת):

(ג) וכגנה זרועיה תצמיח ע"י מעשה המצות מבחי' אור זרוע לצדיק כן אד' הוי' יצמיח היינו גילוי האור בר"ה ויוהכ"פ ע"י התשוב' והיינו התגלות י"ג מדה"ר. כי הנה ענין המלך הקדוש היינו