ב ג

לעורר אתעדל"ת ועמ"ש בד"ה שיר השירים בענין פי' התהללו בשם קדשו. והנפקותא בין מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע ובין האתעדל"ת הנמשך רק מצד אתעדל"ע שכאשר יש אתעדל"ת ממש ע"י יגיעת נפש אזי הוא דבר שיכול להתקיים לעד שהרי ע"י אתעדל"ת נתעורר אתעדל"ע והיא המאירה ומתגלה בנפש בבחי' פנימית כיון שהכין לבו לזה תחלה, ולכן עי"ז יתן כח ועוז בנפשו להיות עוד אתעדל"ת משא"כ כשאין יגיעת נפש ויגיעת בשר מלמטה רק מה שנתעורר נפשו ע"י ההערה מלמעלה ולא הכין לבו לעורר אח"כ נפשו הנה יוכל להיות חולף ועובר ההתפעלות ואין לה קיום כי בהסתלק הארה עליונה זו שאינה מאירה רק בעת רצון אזי היה כלא היה ההתפעלות מאחר שלא היתה רק בסיבת הערה והארה עליונה לכן בהסתלק האור בטילה האהבה שנסתעף ממנה, וזהו ענין איש מזריע תחלה יולדת נקבה. ונשים דעתן קלות ותוכל להתפתות אחר התפלה לתאוות העולם. אבל אם אשה מזרעת תחלה להיות באתעדל"ת אתעדל"ע אזי יולדת זכר שהוא דעת חזק בעבודה כו', ועמ"ש מענין איש מזריע תחלה סד"ה והיה מספר בנ"י גבי בת קול מכרזת ומ"ש בד"ה שוש תשיש ותגל. וזהו הסבה למה שקובלים א"ע בעלי העבודה על היות בהם רוח טהרה והתעוררות לעבודת ה' על כמה שבועות ואח"כ פוסקת לגמרי כו'. והסבה לזה הוא לפי שהתעוררות זו היתה מלמעלה לבד לכן אחר הפסק והסתלקות אור האתעדל"ע נשאר על עמדו וטבעו. ועמ"ש ע"פ היינו כחולמים:

ב וזהו אדם כי יקריב מכם כי הנה בחי' אדם הוא כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כי באמת לאו מכל אלין מדות איהו כלל אלא שמתלבש בע"ס ונק' רמ"ח אברים דמלכא כדי להאיר עי"ז לנש"י וכל העולמות ואזי נקרא כמראה אדם וזהו ענין שיעור קומה ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בענין שיעור קומה חסד דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא כו' ועמ"ש בד"ה מה טוב חלקנו ובד"ה ואלה המשפטים בענין אדם אדמה לעליון ועמ"ש בד"ה ויאכילך את המן. ועל זה נאמר אדם כי יקריב היינו המשכת אתעדל"ע מבחי' אדם העליון להקריב לב האדם שלמטה לה' וכמ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. ועמ"ש סד"ה כי תצא. ועמ"ש בביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו בענין פי' שכפה עליהם הר שהוא המשכת אהבה רבה מלמעלה שעי"ז ממילא נתעוררו ג"כ באהבה רבה. וזהו ענין כי יקריב מכם. ועיין ברבות (סדר במדבר פ' ג') ע"פ אשרי תבחר ותקרב. וזהו כי יקריב מכם מכם ממש שיקריב את נפש האדם שלמטה לה'. ולכן אמר תיבת מכם אחר אומרו כי יקריב. ולא אמר אדם מכם כי יקריב שא"כ היה הפירוש רק כפשוטו לבד שאדם הגשמי שלמטה יקריב. אבל באומרו כי יקריב מכם בא לרמז אל ענין הנ"ל ולכן נאמר כי יקריב לשון יחיד דקאי על אדם העליון שהוא אחד, וע"ד מ"ש ברבות (בראשית פכ"א) ע"פ הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם דהיינו כמו בחי' אדם העליון. ואח"כ נאמר מן הבהמה כו' תקריבו את קרבנכם זהו בחי' הקרבן שהאדם שלמטה יקריב, ולכן* נאמר תקריבו לשון רבים לפי דקאי על בנ"י. וזהו עצה טובה ממנו ית' שמיד בעת רצון זה אשר נמשך מלמעלה התעוררות להעיר את נפש האדם תומ"י תתחילו אתם ג"כ לעורר אתעדל"ת ג"כ דהיינו לאכפיא ולאהפכא את מדות נה"ב והוא ענין תקריבו את קרבנכם שהוא מן הבהמה מן הבקר כו' כדלקמן. וזהו כמ"ש משכני אחריך נרוצה פי' כאשר תמשכני באתעדל"ע אזי מיד אחריך נרוצה, אבל אם לא יתאמץ לעבוד עבודתו לברר נה"ב אזי אף שנמשך אתעדל"ע לעורר הנה"א לא יהיה לזה קיום והתמדה. אבל כאשר מיד שאדם העליון יקריב מכם קרבן דהיינו כשיהי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת. אזי תומ"י תתחילו גם אתם להקריב את קרבנכם מן