ג ד

אמר מן הבהמה (ולפמ"ש לעיל ג"כ מתורץ קושיא זו) והענין הוא כי בהמה גימטריא ב"ן והוא ממש מצלעותיו של אדם כי אדם גי' מ"ה שהוא שם הוי' ומילויו י"ט גימטריא חוה שהוא מל' שם ב"ן עכ"ד. ועיין מענין חוה בפ' בראשית ד"ה להבין ענין הברכות. נמצא לפי' הספרא דצניעותא מן הבהמה היינו ג"כ בכלל בחינת כי יקריב מכם. דהיינו משום שגם הנה"א אע"פ שעיקרה בחינת אדם שם מ"ה אעפ"כ כלולה ג"כ מבחינת ב"ן וכמשנ"ת בפ' בלק בביאור ע"פ מי מנה ע"ש. וז"ש וזרעתי את בית ישראל כו' זרע אדם וזרע בהמה (בירמי' סי' ל"א) דהיינו שגם בנה"א עצמה יש מבחינת בהמה שהוא שם ב"ן. כי הנשמות נולדו מזיווג זו"ן שהם בחינת מ"ה וב"ן א"כ כלולים משני הבחינות (וכמ"ש במ"א בד"ה כי תצא בענין וראית בשביה אשת יפ"ת כו' שיש בהנשמה ב' בחינות יפ"ת ואשת יפ"ת שהם בחינות דו"נ וזהו ענין בצלמו בצלם אלקים כו' ע"ש) ועיין בפ' נשא דקמ"ז ע"א ע"פ צאן מרעיתי אדם אתם. וביאור ענין ב' בחינות אלו בעבודת ה' עפמ"ש בד"ה רני ושמחי בפי' וצדקתך ירננו שהמלאכים אין השגתם רק בבחינת מלכות. אבל הנשמות יש להן עבודה נוספת כו'. והנה המלאכים נקראו בשם בהמ' וכמ"ש בביאור ע"פ ואלה המשפטים שלגבי מעלה נחשב בלי דעתהגם שלגבי מטה נחשב הדעת גדול. והיינו מפני היות השגתם רק בבחינת מל'. והנה בנשמות ישראל יש ג"כ בחינה זו וזהו אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמו פני אריה שבמרכבה. אכן יש בהם עוד בחינה עליונה יותר והיינו ע"י התורה בחינת אדם ועמ"ש בד"ה אתם נצבים ומ"ש בד"ה חכלילי עינים מיין בפי' נכנס יין יצא סוד שע"י יינה של תורה נתגלה בחינת אהבה רבה המוסתרת בנפש כו' וזהו מכם מן הבהמה כו' וזהו ענין ויחד לבבנו. ובמ"א בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב נתבאר פי' ויחד לבבנו כי יש ב' בחינות ברעותא דליבא פנימית וחיצוניות. פנימית נקודת הלב היא בחי' אהבה רבה שלמעלה מהטעם והדעת המושג ובאה מלמעלה בבחינת מתנה והיא מבחינת שם מ"ה ומרומז בדברי חז"ל איזהו שוטה המאבד מ"ה שנותנים לו וחיצוניות הלב הוא הנלקח מן הדעת וההתבוננות איך שמלכותך מלכות כל עולמים כו' וזהו ענין שם ב"ן כנודע שכנגד הדעת יש לעומת זה וזהו ענין עה"ד טו"ר כי בז' מלכין דתהו בלע הוא מבחינת דעת שנפל בשבירת הכלים כו' משא"כ בחכמה שלמעלה מהדעת כתיב ימותו ולא בחכמה שהוא למעלה משבה"כ עץ החיים וחכמה כח מ"ה. וצ"ל ויחד לבבנו שיהיה נכלל בחינת חיצוניות הרצון בבחינת פנימי' הרצון והיינו בירור ב"ן והתכללותו במ"ה וזהו כי יקריב מכם כו' מן הבהמה כו' מ"ה וב"ן שבנפש האלקית ועמ"ש ע"פ והקרבתם עולה אשה. ועיין עוד במ"ש במ"א ע"פ שיר השירים בענין ב' בחינות כלה שכינתא עילאה ושכינתא תתאה והיינו ג"כ ב' בחינות אלו שבנפש האלקית. (גם מ"ש בפ' כי תשא ע"פ שמאלו תחת לראשי כו' בענין ההפרש בין עבודת ניצוץ הנשמה המתפשט ומתלבש בתוך הגוף שזהו בחינת בכל לבבך כו' משא"כ בחינת בכל מאודך הוא בחי' עבודת עיקר הנשמה כו' והיינו שצ"ל ע"ד ויחד לבבנו וכמבואר ענין זה ג"כ סד"ה להבין ענין הברכות) ואח"כ כתיב מן הבקר ומן הצאן זהו בירור נה"ב שבאדם ששרשה לוקחה מחיות המרכבה שנק' שנים עשר בקר כו':

ולא תשבית מלח וגו'. הנה מלח הוא נותן טעם בדברים הנמלחים בו כמו הבשר. וכמ"ש בגמ' פ"ק דברכות דף ה' סע"א ובמנחות דכ"א סע"א, וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח (וע' באדר"ז דרצ"ה ע"ב), שבלי מלח הוא בשר תפל שאין בו טעם וכשמולחים אותו במלח אזי נעשה בהבשר טעם שהמלח ממתקת את הבשר. והרי המלח עצמו אין בו טעם ואעפ"כ הוא פועל הטעם בהבשר. והענין ששרש המלח הוא בחי' גבורות