ו ב

ביטול היש כו'. וזהו ענין ההפרש בין למסור נפשו באחד ובין בחינת בכל נפשך כו' כמש"ש. והנה הרמב"ן בפי' החומש כאן כתב שהמלח הוא מים ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח כו' והמים והאש באים בה כו' ולכן תקיים הדבר וגם תכרית כמ"ש גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח כו'. ועיין ברבינו בחיי שביאר דבריו דהיינו שכלול משני המדות חו"ג שבהם הנהגת העולם וקיומו כי מלך במשפט יעמיד ארץ. והוא ע"ד הנזכר בזח"א דנ"א ע"א בענין תכלת דאכיל ושצי ות"ח אע"ג דאורחא דהאי נהורא תכלא אוכמא לשיצאה כו' ואתם הדברים בה' אלקיכם חיים כו' ע"ש כי המל' נקרא נהורא תכלאארץ אוכלת יושביה והיינו שמכלה את הקוצים והרשעים שהם יש ודבר נפרד היא מכלה אותם אבל ואתם הדבקים ע"י שיש בכל אחד בחינת ביטול למס"נ באחד עי"ז אדרבה חיים כו' וכענין הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה ורשעים נכוין בה. והנה נהורא תכלא תכלת שרשו מגבורות דאבא וכמ"כ המלח שרשו משם כנ"ל. לכן יש במלח ג"כ ב' הכחות דהיינו כמ"ש במ"א שהתורה נקרא עוז ותושיה פי' שנותן עוז כח וגבורה בנפש האלקית ומתשת כח נפש הבהמית. והיינו על ידי כי בחכמה אתברירו הוא מברר נפש הבהמית ומפריד הרע ממנו כו' וז"ש כי שמים כעשן נמלחו (בישעיה סי' נ"א ו'). והיינו כי שמים אש ומים והיינו המדות חו"ג ויש בהן זה לעומת זה שמים דקדושה כמ"ש השמים כסאי שהם המדות כשר פסול כו' ולעומת זה מדות הרעות נקרא שמים דקליפה. וע"ז נאמר והיו שמיך אשר על ראשך נחושת. וכמ"ש בת"ז תקון ח' ובשל"ה דפ"ח ע"ב בשער האותיות אות קו"ף בענין קונה שמים וארץ כו' ועל זה נאמר כי שמים כעשן נמלחו ופרש"י לשון רקבון עיין בירמיה ל"ח י"ב בפרש"י, והיינו ע"י המלח דקדושה שמכלה ומכרית היש ודבר נפרד כו'. ועיין מ"ש בד"ה זאת חקת התורה בענין להקריב אותיות להרקיב כו' ע"ש. והנה כמו שהמלח יש בו כח להכרית את הרע להיות שמים כעשן נמלחו כו'. וע"ד שפי' בש"ך ס"פ תצא בשם המדרש בענין תמחה את זכר עמלק מתחת השמים אתה מתחת השמים ואני מעל לשמים כו'. כמ"כ יש בו כח לקיים את הטוב וכמ"ש גבי אהרן ברית מלח עולם וכן גבי דוד (ד"ה ב' י"ג ה'), ועיין מזה ברבות ר"פ קדושים. והיינו שנותן טעם להיות טעמו וראו כי טוב ה' ונותן כח בנפש האלקית כנ"ל וגם מהפך הטוב דנפש הבהמית להתעלות בקדושה שזהו ענין על כל קרבנך תקריב מלח כנ"ל. וכמ"ש לקמן שמלח לשון תערובות והפך והיינו שמהפך נה"ב ממרירו למיתקו:

ז וז"ש גבי אלישע שריפא את מי יריחו ע"י מלח (במ"ב סי' ב' כ"א) וכמ"ש בזח"א דרמ"א ע"ב דאיהו ממרק ומבשם מרירו לאטעמא. ועוי"ל בזה כי מים הרעים שרשם נמשך ע"י ההבדלה שהבדיל בין מים עליונים ובין מים תחתונים. ומזה נמשך הפסולת דמים שהם מים הרעים ע"ד מים המאררים כו' עיין זח"ב שמות ד"ו ע"א ובפ' נשא דקכ"ה ע"א ובפרדס בעה"כ ערך מים בסופו ובמא"א אות מ' ססע"י ט"ז, והנה רש"י פי' כאן ע"פ ולא תשבית מלח שהובטחו מים תחתונים ליקרב ע"ג המזבח במלח ובניסוך המים. והיינו שע"י המלח של הקרבן מתעלים המים תחתונים עד שנעשו בבחי' מים חיים. וז"ס רפואת מים הרעים דיריחו ע"י המלח שהוא שרש התיקון לבחי' מים תחתונים כו' עד שנעשו עי"ז בבחי' באר מים חיים כו'. וכמ"כ יובן ענין זה בנפש שבכדי לרפאות המים המרים דנה"ב שנמשכת אחר תענוגי עוה"ז הנקרא בשם מרירו. כמ"ש כי נופת תטופנה כו' ואחריתה מרה כלענה. וע' זח"ב ויקהל דר"ג ע"ב הנה זהו ע"י התורה שנקרא בשם מלח וכמ"ש רפאות תהי לשרך דהיינו אפילו מפלגך ולתתא שהוא למטה מרקיע המבדיל בין