יג ד

כבקרת רועה עדרו כו' כן אבקר את צאני ואומרים זה בפייט בר"ה והיינו לפי שאז הוא בחינת הרועה בשושנים) וכמ"ש בבהמ"ז רוענו זוננו פרנסנו. והפי' השני ברעיתי הוא כפשוטו לשון ריעות ואהבה כמ"ש או רעך אשר כנפשך וכתיב למען אחי ורעי וכתיב זה דודי וזה רעי. והענין כמו עד"מ למטה שהתקשרות והתחברות הנשמה עם הגוף הוא ע"י המזון שכשאוכל לחמו שמתברר האכילה במעיו בבירור אחר בירור עד שהמובחר שבמאכל נתהפך לדם הנפש ועולה ללב ומהלב עולה המובחר אל המוח. וכמ"כ יובן למעלה כי הנה א"ס ב"ה אין ערוך אליו כלל וגם כל הנאצלים כלא חשיבי וכל התהוותם רק מבחינת מחשבה אחת לבד שעלה במחשבתו ית' אנא אמלוך כו' שמחשבה זו היא חיות כל העולמות ולפי שמחשבה זו הוא להיות בחי' מל' ע"כ נאמר אחת היא יונתי כו' וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה. ועד"ז כל אורך זמן של חורבן בהמ"ק נחשב ממש כרגע אחד אצלו ית' כמ"ש הסתרתי פני רגע ממך כו' ואי לזאת הרי מחשבה זו האחת צמצום גדול ועצום מאד הוא אצלו ית' ובתחלת הבריאה הי' זה בחסד חנם ועכשיו צריכים להמשיכו ולעשות רצון אצלו ית' להתלבש במחשבה זו והכח הזה בנש"י לפי שעלו במחשבה וזהו ענין ישראל מפרנסין שמשיכים גילוי אור א"ס במחשבה עילאה כמו שע"י המאכל מתחזק המוח שה"ז התחברות הנשמה עם המוח ומהמוח מתפשט ללב ולכל האברים כך הנה למעלה ממחשבה עילאה נמשך ומתפשט אח"כ בכל הט' מאמרות כו' אך הנה במה ממשיכים היינו פי' השני דרעיתי לשון אהבה וריעות שע"י שמעוררים בחי' הרצון אליו ית' שלא להיות חפץ ורצון אחר כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' עי"ז מעוררים ג"כ רצה"ע שישפיל א"ע להתלבש במחשבה זו:

ב והנה כתיב יפה את רעיתי כתרצה. והענין כי יש ב' בחינות ברצון. הא' הוא הרצון השורה במוחו בהעלם שכשיתבונן המשכיל בגדולת א"ס ב"ה נולד ונתעורר הרצון במוחו ועיין בס' ש"ב פי"ו ועדיין הוא שורה במוחו ואינו מתפשט בלבו ממש וזהו הנקרא רצון בלה"ק (וכנודע דגלגלתא נקרא רצון כמ"ש והיה על מצחו תמיד לרצון ועמ"ש בד"ה תקעו בחדש גבי רצון העליון שלמעלה מעלה מבחינת חכמה והוא מתגלה בראש השנה שהוא בחינת ראש וגלגלתא דחפיא על מוחא כו' ע"ש). והב' כשהרצון נמשך בבחי' גילוי בלב ממש אזי נק' רעותא דליבא והוא תרגום של רצון שבלה"ק כמו שהתרגום ענינו הוא פי' הלשון הקדש וגילויו כמארז"ל אלמלא תרגומו דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר כו' כמ"כ הרעותא דליבא זהו הגילוי של הרצון שבמוח כי כשמתגלה הרצון ונמשך בלב זהו גילוי יותר שהלב גשמי וקרוב לגוף יותר מהמוח כמש"כ בסש"ב ח"א פי"ו וזהו בחי' רעיתי לשון ריעות וחיבה והוא רעותא דליבא וזהו יפה את רעיתי בחי' הרעותא דליבא. כתרצה כבחי' הרצון שבמוח והיינו כשמתחברים הב' רצונות של הלב והמוח ביד וזהו ואהבת בכל לבבך ואהבת ב"פ אור היינו ב' רצונות הנ"ל. והנה עי"ז שנש"י מתעוררים במוח ולב להיות רעיתי כתרצה עי"ז מעוררים כן למ עלה גילוי רצון העליון במחשבה הא'. ונקרא רעיתי פרנסתי כמשל המאכל שגורם התפשטות והתחברות הנשמה במוח ומשם ללב ולכל האברים כך נמשך למעלה גילוי אור א"ס בחכמה ובינה תרין ריעין כו'. והנה עי"ז כשנמשך האור בח"ע אזי נמשך ג"כ המשכת ח"ע ורצון העליון המלובש בה גם בכל נש"י והוא כמו עד"מ כשמתחזק המוח ע"י המאכל ונמשך בו חיות הנפש אזי נמשך ומתפשט מהמוח החיות לכל אברי הגוף אף גם בבחי' הרגלים שיש לו כח להגביה רגליו ומעמידו על רגליו כו' וגם בכל צער וכאב שברגל מרגיש תומ"י במוחו כו' כמ"כ למעלה כשנמשך אור א"ס להתלבש בח"ע נק' אבינו כי ח"ע נק' אבא והצדיקים נקראים בניו כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם והיינו כי ברא כרעא דאבוה הוא