טז א

בס"ד

ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא מצות. והנה מבואר כאן שקורא מצות בשם פירות. ולהבין ענין המשל מפירות שדימה ענין המצות להם והיינו ענין הזריעה שזורעין הגרעין בארץ ונרקב הגרעין ההוא ואח"כ נצמח ממנו אילן ועושה פירות כדוגמת הגרעין ההוא כמו תפוחים וכיוצא. והנה עיקר הצמיחה הוא מכח הצומח שבארץ ממאמר תדשא הארץ דשא כו' והוא בחי' רוחני ויכול להצמיח בלי שיעור וגם התחלקות טעמים שיש בין הפירות מתוקים או חמוצים כו' הכל הוא מכח הצומח הנ"ל והוא לפי ענין ההרכבה והמזיג' התכללות חסדים בגבורות או גבורות בחסדים כו' (כמ"ש במ"א בד"ה פתח אליהו) וא"כ צריך להבין למה הוא ענין זריעת הגרעין בארץ. אך ענין זריעת הגרעין הוא בחינת העלאת מ"ן לבחי' כח הצומח שהוא כח רוחני ואינו יכול להתלבש ולהתצמצם כי אם שיהיה מתחלה בחינת כלי ואזי הוא שורה ומתגלה בחינת כח הצומח ומצמיח כדוגמת הגרעין ההוא דוקא כנראה בחוש שלפי הרע שנזרע בארץ כמ"כ יהיה ענין הצמיחה וההולדה מן הארץ. ועפ"ז יובן ענין המצות שדימה אותן לפירות. כי הנה כתיב אור זרוע לצדיק כו' שאור א"ס הנמשך ונאצל ממנו יתברך נקרא בשם זריעה כנ"ל (ועיין בזהר תרומה קס"ו ב') והיינו כי באמת לגבי עצמותו ומהותו יתברך לאו מכל אינון מדות כלל כו'. ואפילו בחי' חכמה היא בחי' עשייה גשמיי' וכידוע מ"ש בע"ח ע"פ מאמר הזהר כד סליק ברעותא למברי עלמא. פי' סליק ברעותא הוא ענין הצמצום והסתלקות בחי' עצמותו כדי שיאצלו בחי' י"ס דאצילות בחינת התלבשות אורות בכלים והוא ענין אריכות המוזכר בע"ח ענין קו וחוט וחלל כו' שהוא בחי' צמצומים רבים ועצומים שיתהוה בחי' אצי' וזה הי' בתחלת הבריאה עולם חסד יבנה. אך עתה הכל תלוי במעשה התחתונים דוקא וכידוע סדר ההשתלשלות ובפרט כדי להמשיך אור חדש לזה צריך העלאת מ"ן ואתעדל"ת. וזהו ענין אור זרוע לצדיק כנ"ל שהוא קיום המצות בפועל ממש דוקא עי"ז שורה ומתגלה אור א"ס להיות בבחי' כלי והשגה עד שיוכלו ליהנות מזיו השכינה בג"ע כאו"א לפי מדרגתו ועבודתו בקיום התורה ומצות שבעוה"ז. (ועמ"ש מענין משל הנ"ל דזריעת הגרעין ומהנמשל כו' בפ' ב הר בד"ה כי תבואו אל הארץ. ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה. ובד"ה הבאים ישרש. ובאג"ה ע"פ זורע צדקות. ומענין אור זרוע לצדיק בד"ה ששים המה מלכות):

ב וכמו מצות ספירת העומר שנצטוו בנ"י עליו ביום המחרת של פסח והיינו כי ענין הפסח שהי' בלילה הראשון הוא בחי' דילוג כנ"ל מבחי' עצמות א"ס עצמות המאציל כו' על הפתח שהוא בחינת מל' דאצילות ומכאן ואילך הוא ע"י המשכת האור במעשה [המצוה זו והוא ענין הספירה שאומרים היום יום א' וכו'. יום הוא בגימט' אל הוי' כו' והוא רמז על בחי' המשכת האור מבחי' א"ס לבחי' המלכות הנק' עומר כו'. והיינו לפי שיש כמה בחינות ומדרגות. המל' שבבחי' אצי' נק' בחי' אדם כמ"ש ודמות פניהם פני אדם כו' ועל דמות הכסא כו'. וכשמתלבשת בעולם הבריאה נק' בחי' בהמה כמ"ש מצמיח חציר לבהמה כו' בהמות בהררי אלף כו' והוא ענין מדרגה התחתונה שבמל' מל' שבמל' שיורדת ומסתתרת בבי"ע ותתן טרף לביתה. וזהו מנחת העומר מן שעורים שהוא מאכל בהמה פי' כמו ענין מאכל אדם שעל ידו יתחזק ומתפשט כח החיות שלו באבריו כן הוא ענין מנחת שעורים שהוא מאכל בהמה שעורה שעור ה'. פי' כי כדי שיתלבש בחי' מל' להחיות נבראים בחי' בע"ג ותכלית לזה צריך שיומשך הארה מלמעלה והוא ע"י הקרבן שהקריבו ע"ג המזבח שנעשה ע"פ חכמתו ורצונו ית' דוקא כמו שנאמר בתורה כבש תמים כו'. ומנחתו שני עשרונים דוקא. משא"כ בשאר הקרבנות נ אמר ועשרון א' לכבש האחד ונסכה יין רביעית היין. ואף השמן שניבלל עם מנחתו לא