יח ד

לך לעצמך דהיינו לבחי' הנשמה שלמעלה כו' והיינו ע"י ק"ש ותפלה והנה הכתיב לכי בכף יו"ד כו' והענין כי הנה בחי' מחשבה הקדומה הוא בחי' ממוצע בין עצמות אור א"ס לנאצלים להיות כי מחשבה הקדומה היא בחינת מקיף וסובב כל ההשתלשלות וכוללם יחד שע"י מחשבה זו הוא התהוותם כו' נמצא מחשבה זו היא בחינת אור כללי הכולל כל פרטי ההשתלשלות ובעצמות אור אין סוף לא שייך כל זה שאין שייך ח"ו לומר בו שהוא מקור וכלל שכולל חיות העולמות שהוא מרומם ונשגב מגדר העלמין לגמרי והיה יכול להיות רבוא רבבות השתלשלות באופנים אחרים כו' ורבוא רבבות ספירות שלא ממהות הספירות הנאצלים כמ"ש בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות ע"ש בד"ה להבין ההפרש כו'. ועמ"ש בפ' בשלח סד"ה להבין ענין לחם משנה וגם אין שייך לומר באור א"ס שהוא מקיף וסוכ"ע כו' כנודע ולכן כדי שיתהוו פרטי העולמות מעצמות אור א"ס הוא ע"י בחי' מחשבה הקדומה שהוא בחי' התהוות אור כללי הכולל כל ההשתלשלות יחד כו' והרי הוא כלל של הפרטים כו' והיינו כי מחשבה הקדומה היינו בחי' א"ק והוא בחי' כתר דאבי"ע כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ד ומבואר יותר בשערי קדושה להרח"ו ח"ג שער א' וז"ל א"ק קוצו של יו"ד והיא הספירה העליונה מכולן ונקרא כתר עכ"ל ולכן נק' מחשבה הקדומה בחינת הממוצע ע"ד שנת' באריכות בע"ח שמ"א פ"ג שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ע"ש והנה הממוצע יש בו מבחינה היותר תחתונה שבמאציל ומבחי' היותר עליונה שבנאצלים ועי"ז מתחבר אור המאציל בנאצלים וזהו ענין אוף כ"ף והיינו כי הכ"ף הוא מספר עשרים דהיינו שיש בו ב"פ ע"ס א' בבחי' תחתונה שבמאציל שנמשכה להיות בחי' כתר לנאצלים שכיון שנמשכה להיות נשמה לשרש האצילות ע"כ מעתה שייך לומר בה בחי' ע"ס וזהו הנקרא ע"ס הגנוזות. והב' ע"ס שרש הנאצלים וכמ"ש בע"ח שא" שהוא שרש הנאצלים כולל כולם כו' וכמ"כ בבחינת עתיק שהוא בחינה תחתונה שבמאציל יש ע"ס כו' וכללות שניהם הוא בחי' כתר ולכן נק' כ"ף וגם עוד יש טעם למה שנק' כ"ף שהוא מלשון כף היד שנק' כן ע"ש שכופף אותה ונעשית כמו חלל באמצעו והיד מקפת וסובבת את הדבר שתבוכה וכמ"ש (שמות ד') ויהי למטה בכפו ובעודה בכפו יבלענה (בישעי' סי' כ"ח) וכך בחי' מחשבה הקדומה מפני שמקפת כל ההשתלשלות דאבי"ע והם מוקפים ממנה לכן נק' כ"ף וזהו שנאמר ומתחת זרועות עולם דלכאורה אינו מובן איטך שייך ענין זרועות מתחת העולם אלא הענין שהוא בחי' סוכ"ע שהוא עד"מ זרוע וידו הכפופה שמקפת הדבר מכל צד כו' והו ג"כ פי' כתר לשון כותרת ולשון כתרו את בנימין שהוא ענין היקף וסיבוב כו' זהו ענין הכ"ף ועיין ברבות נשא פי"ג גבי כף אחת עשרה זהב כנגד הלוחות שנכתבו מיד הקב"ה כו' ועמ"ש מענין הלוחות בד"ה אם בחקתי וענין היו"ד הוא בחי' חכמה דאצילות ראשית הגילוי מבחי' כתר כו' וזהו קומי לכי היינו שאומר לבחי' כנ"י מל' דאצילות קומי לך לשרשך העצמי והכתיב לכי היינו לבחי' כ"ף ויו"ד הנ"ל שהן שרשך כי ישראל עלו במחשבה כו' (וזהו מראש מקדם נסוכה מראש היינו חכמה עילאה כי ראשית חכמה ומקדם היינו מחשבה הקדומה וי"ל שהן ב' מקיפים חי' יחידה כו' ועפ"ז י"ל פי' זה יתנו כו' מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל כי שקל הקדש היינו מה שקדש העליון נמשך בבחינת משקל עד"מ שהוא ע"י צמצום ומקום פנוי ואח"כ נמשך רק קו והארה כו' והיינו כדי שיהי' מקור להתהוות העולמות סוכ"ע וממכ"ע וכללות שקל הקדש הזה הוא עשרים היינו בחי' כ"ף ב"פ ע"ס כנ"ל והנה כתיב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה ואיתא בזהר הרקיע בפי' הספ"ד פ"ה כפכה כ"ף שלך ור"ל בחי' כ"ף הנ"ל שהוא בחי' מחשבה הקדומה שמשם שרש הנשמה כו' ואפשר לומר שזהו ג"כ ענין ב' יודין שבתיבת וייצר ה' אלקים את האדם היינו שהם רומזים לב' בחינות ע"ס הנ"ל וקרוב לזה איתא בפ'