יט א

נשא (קמ"א ב') אך הנשמה יש בה אחור וקדם שהרצון נק' אחור לגבי בחי' התענוג אהבה בתענוגים וכמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון כו' ושרש דשרש ב' בחי' האלו הם מב' בחי' ע"ס שבכ"ף הנל" שהן ג"כ רצה"ע ומקור התענוגים כו' והנה בחינת אהבה בתענוגים לא כל אדם זוכה לזה וכמ"ש בסש"ב פי"ד כו' אבל בחי' האהבה והרצון לה' זהו חובה על הכל וכמ"ש בפ' כי תשא בד"ה זה יתנו כו' ובאגה"ק ע"פ מה יפית ומה נעמת כו' וזהו זה יתנו כו' מחצית השקל וברע"מ ר"פ תשא דמחצית השקל הוא י' והיינו כמ"ש בסש"ב פי"ח שזהו בחי' החכמה שבנפש כו' ע"ש) והנה ענין קומי לכי היינו ע"י התפלה שנקרא סולם כו' וראשו מגיע השמימה לבחי' כ"ף הנ"ל סוכ"ע. והענין כי התפלה יש בה מהארת בחנית שבת והנה בשבת יש באדם נשמה יתירה וענין הנשמה יתירה היינו כי בשבת הוא עליית המל' עד שבמנחה דשבת היא במקום אבא ממש ונמשך לה שם מבחינת כתר כו' והיינו בחי' סוכ"ע ומחשבה הקדומה ומשם נמשך נשמה יתירה לכל נשמות ישראל שבגוף היינו שמאיר בהן בחי' שרשן שבמחשבה הקדומה ועמ"ש מענין זה בד"ה וי קהל משה את כל עדת בנ"י כו' ע"ש וזהו ענין קומי לכי לבחי' כ"ף יו"ד חכמה עילאה וכתר כו' וז"ש בפע"ח שער השבת פכ"ג בפי' כי מאתך היא מנוחתם מאת כ' שהיא הכתר משם מנוחתם עתה כו' והנה הארה מבחינת גילוי זה ששבת נמשך ג"כ בכל ים בשעת התפלה כו' כנ"ל וזהו שעל התפלה נאמר קומי לכי ועי"ז אח"כ תהי' רעיתי יפתי להמשיך האור מלמעלה למטה ע"י תורה ומצות כו' וכמשנ"ת למעלה ועמ"ש סד"ה ויקהל משה הנ"ל שזהו ענין שאמר מרבע"ה לישראל תחלה שמירת שבת ואח"כ מעשה המשכן שזהו כמ"ש בענין קומי לכי ואז אח"כ בחינת רעיתי יפתי כו'. והנה זה הפסוק נאמר על יצ"מ לפי שאז היה גילוי אור א"ס ב"ה בכנ"י כמ"ש וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ובעמוד אש לילה וכמ"ש בזהר פ' בלק (דקצ"א ע"ב) וה' זקיף טעמא לעילא כו' ועי"ז היו יכולים להיות בבחינת קומי לך ועמ"ש מענין זה ג"כ בפ' בשלח סד"ה וה' הולך לפניהם וזהו כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף כו' אבל בגלות אין כח לכנס"י לעלות בבחינת קומי לך לשרשה העצמי מחמת שירדה בסתר המדרגה כו' ונקרא סוכת דוד הנופלת (ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו מענין זה) הנה לזה הוא אומר עצה לאופן עלייתה גם בהיותה בסתר המדרגה והוא ע"י הראיני את מראיך שישים אל לבו איך שההסתר הוא כדי להיות בחינת אור חוזר שנמשך דוקא מחמת ההסתר כו' שבחינת אור חוזר הוא תוקף האהבה יותר מבבחי' קומי לך וע"ד בעלי תשובה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כו' וכענין מ"ש ע"פ ואני אראה בשונאי ע"ש היטב בענין שהתפלל דוד כן בקדש כו' ומזה נמשך כי קולך ערב קולך היא התורה שהיא המשכת אור א"ס מלמעלה למטה כנ"ל בענין רעיתי אך מחמת הירידה בסתר המדרגה שעי"ז נעשה בחינת או"ח הנ"ל יומשך שיהיה ההמשכה על ידי התורה מבחי' עליונה יותר מבחי' ההמשכה שע"י קומי לך רעיתי כו' ועמ"ש לעיל כה"ג סד"ה לסוסתי ברכבי שלפי שבגלות הירידה היא יותר למטה ביומין דחול ע"י מרכבה דסוסים שנז' בזכרי' עי"ז העלי' יותר שהסוס רץ למעלה מעלה כו' ע"ש וזהו ענין כי קולך ערב דהנה רעייתי היינו ישראל מפרנסין שהתורה נק' מזון לכו לחמו בלחמי. אך פי' קולך ערב היינו עד"מ המזון שיש בו עריבות שע"ז אמרו רווחא לבסומי שכיח (במגלה ד"ז ע"ב ובעירובין פרק ח' דפ"ב ע"ב) נמצא המאכל שיש בו עריבות ומתיקות יש בו מעלה יתירה כו' ע"ש ועד"ז ענין התורה שנקרא לחם אך כשנמשך בה גילוי תענוג עליון ממקור התענוגים וכמ"ש אני תורתך שעשעתי אז נק' קולך ערב שהמזון הזה עד"מ הוא במעלה ע ליונה יותר כו' וכן ומראך נאוה הם המצות שע"י התשובה נעשו המעשים טובים ומאירים יותר כו' (ועמ"ש בפ' יתרו בד"ה וכל