יט ד

הנמשך בז"א ומשם בחינת התורה ג"כ וישראל ע"י שעלו במחשבה שהיא עצמות אור אבא לכך ממשיכים אור א"ס הנמשך ומלובש בח"ע להיות נמשך בז"א כו' והוא המשכות תוספת אורות בכלים. וזהו ועשיתם אתם. וארז"ל כאילו עשאוני ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי'. וזהו יאר פניו אתנו כי כדי להיות המשכת ח"ע בז"א שהוא ענין חכמת אדם תאיר פניו הוא אתנו ע"י ישראל מטעם הנ"ל דעלו במחשבה כו' וגם פי' אתנו מתפרש על הנשמה שבגוף ממש והיינו כי ישראל מתקשראן באורייתא וע"י שנמשך אור א"ס ומתלבש בהתורה כו' עי"ז יומשך האור אתנו דוקא לסטרא דקדושה דוקא וכמ"ש במ"א בד"ה כי עמך מקור חיים באורך נראה אור ע"ש בפי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל. אך מתחלה צ"ל קומי לך ע"י התפלה שנקרא סולם כו' והוא להיות דביקות הנפש בשרשה שעלה במחשבה ע"י מס"נ באחד בק"ש ועי"ז נמשך האור מא"ס ב"ה שאין ערוך לך כו' בח"ע ועי"ז אח"כ מפרנסין לאביהם שבשמים וית' לקמן. והנה רעיתי זהו המשכת אור א"ס באצילות והיינו ע"י התורה ובחינת יפתי היינו ע"י המצות שעי"ז נמשך גם כן בבי"ע והענין כי כדי להיות המשכות האור בבי"ע הוא דייקא ע"י התלבשותו תחלה במלכות דאצילות (ועמ"ש בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה שהמלכות דאצילות היא הממוצע לחבר אור האצי' בבי"ע כמו שהכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים כו' וע"ש ועמ"ש בפ' ואתחנן בד"ה למען תירא) והיינו ג"כ ע"י שמל' דאצי' מתלבשת תחלה במסך ופרסא שיש בין אצילות לבריאה ובוקעת את המסך ויורדת לבריאה אזי דוקא יוכל לימשך האור בבי"ע כו' משא"כ אם לא בחינת המסך הנ"ל לא היה הבריאה יכול לקבל כלל. וזהו שהמלכות נק' לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש וכתיב יביאו לבוש מלכות. ותלבש אסתר מלכות. וזהו פי' יפתי שהמכת בחנית לבוש מלכות זו נמשך ע"י המצות ולכן נק' מצות המלך וכמו שאנו אומרים בברכת המצות בא"י אלקינו מלך העולם כו' והוא בחנית לבושים יפים ומזה נמשך להיות ישראל אשר בך את פאר כו' והוא ע"ד שנתבאר בפי' יאר פניו אתנו סלה שע"י התורה וכך ע"י המצות שהוא בחינת יפתי הוא בחינת אשר בך אתפאר כו' בך דייקא. אך כדי להמשיך בחינת לבוש זה צריך להקדים מתחלה בחינת קומי לך כו' כי הנה לעומת לבוש הנ"ל שהוא הפרסא ולבוש מלכות יש ג"כ בחינת אלביש שמים קדרות כו' והוא ע"ד מ"ש מלך אלקים על גוים כו' עובדי גילולים (ועמ"ש בד"ה בחדש השלישי בענין הטעם דאנשי יריחו היו כורכין את שמע ולא היו מפסיקין בין אחד לואהבת בבשכמל"ו כו') ויובן זה ע"ד מה שנאמר בעולם התהו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבנ"י כו' והיינו כי ענין עולם התיקון הוא התלבשות האור בכלים ולבושים כי תרגום ולא ילבש גבר ולא יתקן גבר כו' וזהו הענין שבתוהו היו הע"ס בבחי' נקודות ובתיקון נעשו בבחי' פרצופים שעיקר ענין בחי' פרצוף היינו תיקוני הלבושים והכלים (ועיין בע"ח שער התיקון פ"ג ובספר קול ברמה בבאור האדרא רבא ד"י ע"ב ודי"א ע"א) וע"י לבושים וכלים אלו דקדושה נעשה הפעולה שיוכלו לסבול האור וגם שעי"ז יומשך האור רק למקום הראוי לבד שזהו הגנת הלבושים לצמצם האור לא יומשך רק כמו שצריך כו' (ועמ"ש מזה בד"ה ויהי בשלח פרעה ובד"ה ויאבק איש עמו ובפ' לך לך בד"ה פי' מגן אברהם ובד"ה והבדילה הפרכת לכם) ולכן לבושים אלו דתיקון זהו בחינת לבושים יפים דהוד והדרת לבשת. אבל בעולם התהו לפי שלא היו האורות בבחינת התלבשות בבחינת פרצוף ע"כ נמשך מזה שלא היה בחינת לבוש מלכות לאורות דתהו מיוחד בקדושה האלקית אלא היו ג"כ לבושים זרים מלבישים אותם דהיינו שנמשך השפע גם לחיצונים מהמדות עליונות דתהו כו' והן בחינת זמ"ל דעולם התהו שע"ז נאמר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' (והיינו כי לבוש מלכות דקדושה זהו להיות קבלת עול מלכות שמים בבחי' ביטול למדת מלכותו ית' ה' מלך גאות לבש שהוא היש האמיתי וכולא קמיה