כ ג

זיווג דפנימי' שהשפעה זו עצמה היא אור חדש ממש מלמעלה מהחכמה ואורות ונשמות חדשות ממש. מה שאין כן בזיווג דחיצוניות שהוא רק לחזק הישנות ואין כל חדש כו' והפרש זה אפשר הוא כעין מ"ש בע"ח שער תיקון נוקבא פ"ב אות ה' צריך שתבין כו' כי כאשר כו' וכאשר יתעכב כו' ע"ש. ועוד שגם ההמשכה שהחכמה מאין תמצא תמיד אינה ערוך לגבי השפעת אור חדש הנ"ל. וכמ"ש בהקדמת מהרנ"ש הנ"ל שלא יחשוב קצבתם הקצובה אליהם מאת הבורא ית' בערך התוספת ההיא כו' ע"ש באריכות. וכמשנ"ת במ"א ההשפעה זו היא גילוי ממש מבחי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות מה שלמעלה מההשפעה שחכמה מאין תמצא תמיד כו'. ואפשר לומר עוד דוגמא להבין מזה ההפרש בין ב' השפעות אלו ע"ד משארז"ל ספ"ד דמגילה שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן וכתב התוספות וברוח הקדש. מה שאין כן שבתורת כהנים מפי הגבורה אמרן ונעשה שליח לומר כך אמר לי הקב"ה כו' כדפרש"י שם ור"ל דמפי עצמו היינו כדפי' בפ' ואתחנן (דרס"א ע"א) ע"ש במק"מ שהוא מז"א דאצילות והיינו לפי שמשם היה שרש נבואתו והשגתו לכן זה נקרא מפי עצמו אבל מה שנאמר לו מפי הגבורה היינו שנמשך מלמעלה מעלה יותר מז"א דאצילות כ"א שנמשך ע"י משה ואינו אלא שליח כו'. וזהו ע"ד מ"ש בזהר (בפרשה ויחי דף רמ"ו ע"ב) וההוא קול אשתלח מאתר עמיקא דלעילא ובפ' בלק (קפ"ז א') כד איהו שליחא מלעילא כו' ע"ש. וע"ד שיש הפרש בענין המלאך שבשעה שאינו שליח הרי הוא אומר קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות כלומר ששם הוי' קדוש ומובדל מהם וכשוא שליח מלעילא מצינו שהמלאך עצמו נקרא בשם הוי' לפי' הרמב"ן פ' וירא. הרי דבחינה כשהוא שליח מלעילא מאיר בו הארה עליונה יתירה ונפלאה מההארה שמאיר בו מצד עצמו אף שגם תמיד יש לו השגה עליונה כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין בחינת משה מפי עצמו ברוח הקדש לגבי כשהוא שליח מהקב"ה שאין ערוך זה לזה. ועיין עוד בענין הפי' משה מפי עצמו אמרן בפרשה ויקרא (דף ז' ע"א) ועמ"ש בד"ה וידבר דעשרת הדברות פי' משנה תורה. ועד"ז יובן כאן ההפרש בין ההמשכה שנמשך ממוחין דאו"א עצמן ובין אור חדש כו' עם היות דמעצמן שרשו גם כן ממה שנמשך להם מלמעלה עכ"ז נקרא מעצמן כענין משה מפי עצמו כו' מה שאין כן בחי' אור חדש היינו שנמשך מלמעלה מעלה משרש חו"ב עצמן דהיינו כמ"ש בלק"ת פרשה וירא שנמשך מהמאציל העליון ממש שהוא לבדו יש בו כח לחדש תמיד כו' רק שנמשך לאו"א כו' (ועיין בפ' אחרי דס"א ע"ג ובפ' בשלח דס"ג ע"ב) והמשכה זו נמשך ע"י אתעדל"ת. בבחי' בכל מאדך להיותו בחי' מאד בלי גבול ע"כ ממשיך גילוי אור חדש בחי' א"ס ממש. והנה מאד זה יצה"ר שלהיות בכל מאדך בלי גבול נמשך מצד ההסתר שעי"ז נמשך האו"ח בחי' מאד כו'). ומזה מובן ג"כ למעלה שע"י סים הפרסא שאינו מניח להתפשט למטה נעשה או"ח בבחי' פנימי' נקודת הלב והיינו שמל' נעשה כתר כו' וה"ז כמשל מרוצת המים ע"י הדף המסתיר שעי"ז יתגברו וירוצו בכח גדול יותר ממרוצתם מצד עצמן קודם הסתר הדף ועמ"ש ע"פ אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו'. וזהו בחי' מראה שעי"י ההסתר של המראה נעשה או"ח מלמטה למעלה לראות מה שמונח לאחוריו כו' וכמ"כ המל' נק' מראה מצד זה כו':

ד השמיעני את קולך. קלא דאורייתא שממשיכים עי"ז אור א"ס שיתלבש בתורה שהיא חכמה דאצילות וכמ"ש ותורה שם בישראל כו' והיינו מ"ש כי קולך ערב עריבות מתיקות בחי' תענוג והיינו שממשיכים תענוג העליון בהתורה ואז תתענג כו' היינו המשכת הכתר בחכמה שכתר היא מקור התענוגים. וזהו מ"ש אני תורתך שעשעתי שהוא התענוג ושעשועים עליונים וכמ"ש ואהיה שעשועים ים