כ ד

יום פי' יום יום או"א (ועמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון). וזהו ההפרש בין הלימוד שקודם התפלה ובין הלימוד שאחר התפלה כי עיקר המשכת הכתר בחכמה ע"י התורה הוא בהקדים תחלה בחינת ובכל מאדך שהוא המשכת הכתר הנ"ל. אבל ע"י התורה שקודם התפלה הוא רק המשכה מחכמה ששם שרש התורה בעצמה דאורייתא מחכמה נפקת והיא נק' רעיתי שמפרנסין כו'. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר על תפלתי שתהא סמוכה למטתי כי התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהיה המשכת הכתר בחכמה כנ"ל. (ועמ"ש בד"ה באתי לגני בפי' אריתי מורי עם בשמי ועמ"ש בפ' ראה בד"ה כי תשמע בקול קול היינו המשכה כו' אבל בקול היינו פנימיות הקול כו' ע"ש ועמ"ש בפ' הברכה בביאור ע"פ תורה צוה לנו משה). ומראיך נאוה אלו המצות כי הנה אמרו פושעי ישראל מלאים מצות כו' וא"כ מה הפרש יש בין צדיקים העושים מצות לרשעים אך הוא כמש"ל משל לשנים שצלו פסחיהן כו' שזה ממשיך המשכה יותר עליונה מזה הגם שהמצוה אחת היא סוכה אתרוג כו' (ועמ"ש ע"פ כבס ביין לבושו וסד"ה ועשית בגדי קדש גבי ג' בחי' ומדרגות שיש בעשיית הלבושים כו' וע' בפרדס ש"ח פ"א) והיינו בחי' נאוה ויפתי שהן ת"ת כי הנה ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ושליש התחתון דת"ת דז"א כתר לנוקבא כו' (צ"ע בע"ח שער עשרים פ"ב ב' שלישים תחתונים כו'. אמנם מן המוח כו' רק חצי שליש). כי ת"ת וכתר הכל ענין אחד דהיינו כח ההתחברות ששניהם מקו האמצעי כו' וכמו שהכתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים שהוא המחבר הארת המאציל א"ס ב"ה להנאצלים כך ת"ת הוא ממוצע המחבר כמו מאימא לזעיר אנפין ומז"א לנוקבא כי נה"י הוא עצם ההשפעה אבל הממוצע המוריד השפע באמצעיתו הוא ת"ת כו'. וזהו שעל ידי הראיני את מראיך דהיינו המשכת הכתר בבחי' ובכל מאדך נעשה אחר כך מראך נאוה בבחינת ת"ת שנעשה כתר וזהו ענין תשובה ומעשים טובים שע"י התשובה בחי' בכל מאדך נעשו המעשים טובים ומאירים וירא אלקים את האור כי טוב. (ועמ"ש עוד מענין תפראת בפ' נח בד"ה הן עם אחד ושפה אחת ובד"ה אם בהרת קדמה ועמ"ש במ"א ע"פ המאמר פ' חיי שרה (דקל"ג א') בענין תפלת ע רבית רשות. ועמ"ש על פסוק כנשר יעיר. וענין ומראיך נאוה י"ל הפי' שעי"ז נמשך הכתר דנוקבא מבחינה עליונה יותר. וע"ד מ"ש הרמ"ז בפ' וירא (בד' צ"ז סע"ב) ד"ה דא קול דנפיק וניתקן כתר דידה שמאיר משליש העליון דתפארת בסוד ושמתי כדכד שמשותיך כו'. וזהו ענין בזמן שישראל עושים רצונו של מקום דהיינו דוקא על ידי בחינת ובכל מאדך שעל ידי זה עושין וממשיכים כתר דנוק' הנקרא רצונו של מקום מבחינ' העליונה. ועיין מ"ש מענין זה בפ' שלח בד"ה וימצאו איש מקושש עצים כו' ע"ש. והיינו כי לפי שבחי' בכל מאדך הוא בחי' כתר שבע"ס דאו"ח לכן זהו העלאת מ"ן לעורר ולהמשיך ג"כ מבחינת כתר עליון דאור ישר אור חדש מהמאציל א"ס ב"ה עד שנמשך גם כן בכתר דנוקבא להיות ומראיך נאוה שיומשך זה הכתר מבחי' היותר עליונה כו' ממה שהוא תמיד. ועיין בע"ח שער מיעוט הריח פרק א' ב' שיש בזה כמה מדרגות זו למעלה מזו עד שמקבלת כתרה ג"כ מת"ת דאימא כו'. ועפ"ז אפשר להבין יתרון העליי' שע"י בחי' הראיני את מראיך על בחי' קומי לכי. כי הנה מבואר לעיל בפ' בשלח סד"ה וה' הולך לפניהם יומם שעליית המל' דאצילות שהיא כנס"י באתעדל"ת אינה אלא עד בחי' חכמה כו' לפי שמשם מקורם כו' ע"ש והיינו כמש"כ בפי' ישראל עלה במחשבה שהוא בחי' העליונה שבחכמה נמצא עלייה זו דבחי' קומי לך זהו בבחי' חכמה כו' והוא ג"כ ע"י בחי' חכמה שבנפש עיין בסש"ב פי"ח י"ט מענין בחינת חכמה שבנפש. אבל למעלה מהחכמה דאצילות דהיינו בבחי' כתר אינו מגיע האתעדל"ת דבחי' קומי לך שהוא מדרגת הצדיקים כיון שהוא למעלה משרשם וכמ"ש מזה סד"ה אני ישנה שאינו במנין ע"ס כו'. אמנם ע"י הראיני את מראיך שהוא בחי' תשובה