כג ג

לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם לבר הוא ובז"ה בשם האריז"ל כ' וז"ל פי' אדם הוא בז"א ולא בא"א ואף בז"א אינו נקרא אדם אלא מהחוטם ואילך כמ"ש באד"ר (דקל"ו ע"ב) עכ"ל ובאד"ר שם כ' דבחינת מצחא דא"ק הוא מבחינת כי לא אדם הוא כו' ע"ש והענין דהנה השתלשלות ע"ס דאצילות הבאים בבחינת ק' קוין חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י באמצע הוא הנקרא פרצוף האדם למעלה ועל זה נאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מה שאין כן בבחי' כתר שהוא למעלה עדיין מבחי' התחלקות והשתלשלות ולאו מכל אינון מדות איהו כלל נאמר בו כי לא אדם הוא להנחם ועמ"ש מזה במ"א ע"פ זכור את יום השבת ולכן נאמר שבחי' מצחא שהוא כלי לגילוי הרצון הוא בחינת שלמעלה מבחינת אדם ויובן ע"ד דוגמא באדם התחתון הנה עיקר פרצוף האדם הוא מן החוטם ואילך למטה שלכך ארז"ל שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם (כמ"ש במשנה סוף מסכת יבמות). והענין הוא כי מן החוטם ולמטה נמשך האור והחיות בבחינת התחלקות המדרגות והתכללותן שזהו עיקר בחינת אדם כמו שני נקבי החוטם תרין עיינין תרין אודנין תרין ידין וגופא תרין רגלין כו' שהן בחי' הכלים לבחי' רוחניות החיות פנימי הבא בהתחלקות מעשר כחות חב"ד חג"ת נהי"ם והן הן תרין עיינין הם כלים לבחי' גילוי האור מהחכמה שהחכמים נקראים עיני העדה ומתחלק לתרין עיינין לקו הימין וקו השמאל וכן עד"ז תרין אודנין מבחינת בינה. ודרועא ימינא הוא בחי' חסד. דרועא שמאלא בחינת גבורה. נו"ה תרין שוקין כו' שכולם הם בבחינת התחלקות כל אחד בכלי בפ"ע וגם בבחינת התכללות דהיינו התקשרות והתחברות כל האברים זל"ז ע"י גידין ועורקין כו' וזהו בחי' התיקון וע"כ בבחי' זו יש ריבוי שינויים פעמים התכללות בענין שהחסד גובר ופעמים להיפוך וכן בשאר הכוחות ולפי שינויי אופן ההתכללות בפנימית הכוחות כך יהי' השינוי ניכר בחיצוניות בפרצוף פנים שלפעמים יאדימו פניו ופעמים ילבין. וע"כ בפנים דוקא ניכר שינוי פרצוף אדם זה מחבירו שאין אחד דומה לחבירו כו' ע' במשנה ספ"ד דסנהדרין. משא"כ בחינת מצחא נקרא כי לא אדם הוא (אף על גב דבברייתא ביבמות שם איתא פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין כו' הרי שההכרה תלויה גם כן במצח היינו כמ"ש התוס' רפ"ח דבכורות שיש דבר באדם שמכירים על ידו את הפנים והיינו פדחת שנקרא הכרת פניהם שבו ועל ידו מכירים את הפנים. אבל ודאי שאינו מגוף הפנים ובקה"ע בירושלמי ביבמות שם ר"ל דהמשנה והברייתא פליגי והניח בצ"ע. אבל זהו נגד הגמרא שלנו ביבמות שם דהברייתא והמשנה עולה בקנה אחד וכדמייתי גם כן עובדא דאבא בר מניומי כו' ונגד הש"ס דבכורות שם ונגד כל הפוסקים ואעפ"כ אין מכ"ז שום סתירה למ"ש בזהר והאריז"ל דכוונת הזהר היינו רק שאינו מכלל פרצוף פנים ולכן נק' כי לא אדם הוא אבל מ"מ על ידו מכירים את הפנים) ששם אין התחלקות עדיין לב' בחי' כמו תרין עיינין כו' והיינו לפי שהמצח הוא הכלי לבחי' הרצון שלמעלה מהחכמה וכמ"ש והיה על מצחו תמיד לרצון (כמ"ש בד"ה ועשית ציץ כו') והוא בחי' הנק' רעוא דכל רעוין שהוא למעלה עדיין מהתחלקות ע"ד לית שמאלא בהאי עתיקא. והגם שעיקר בחי' זו הוא במצחא דא"א מ"מ גם במצחא דז"א מאיר בחי' זו שהמצח הוא הרצון ע"ד גלגלתא דחפיא על מוחא כו' ולכן בבחי' זו נאמר כי לא אדם הוא להנחם שאין שייך שם שינוים כמו בבחי' אדם ששם יש שינויים פעמים החסד גובר ופעמים להפך משא"כ בבחינת מצח הרצון כו' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי. וע"כ גם באדם למטה המצח הוא תמיד במדרגה א' ואין ניכר בו שינויים כמו בפנים. ולכן נק' בחי' מצחא מדבר בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם שהוא למעלה מבחי'