כג ד

אדם ונקרא מדבר כמו המדבר שאין בו זריעה וצמיחה כך בבחי' זו אין שייך זריעה וצמיחה שהן שינויים קטנות וגדלות וע"כ המצח הוא פנוי מהשערות ואינן צומחים בו שערות. ולכן התורה שנמשך מבחי' רצון העליון רעוא דכל רעוין דא"א. נאמר בה וממדבר מתנה אלא שהתגלותה הוא בבחינה אדם כנ"ל (ועיין באדר"ז דף רפ"ח ע"ב מענין מצחא ובע"ח שער א"א פי"ד). וכמ"כ יובן בעבודת ה' בכל נש"י שנקראי' גם כן בשם אדם וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו'. אדם אתם. ולכן כמו שבבחינת אדם העליון יש גם כן בחינת א' שנקרא כי לא אדם הוא וזהו מבחינת מצחא ולמעלה כנ"ל בשם האדרא והאריז"ל. כך הוא ג"כ בהנשמה כי בחינת אדם הן עשר ספי' שבנפש האלקית שהיא כלולה מע"ס היינו הביטול וההשגה דחו"ב ואהוי"ר ושאר מדות שבלב. והנה יש בהן שינויים רב ים לפעמים הן בקטנות ולפעמים הן בגדלות. וכן בבחינת התשובה ולב נשבר לפעמים הוא מעומקא דליבא ולפעמים שאין הלב נשבר כו' ולא סליק ביה נהורא דנשמתא בזמן ההוא מצד גשמיות הגוף וחומריותו שנעשה מסך מבדיל כו' והוא כמו עד"מ השינויים שנמצא בגשמיות בפרצוף פנים של האדם מאודם ללובן כו' (ועמ"ש בפי' ורחל היתה יפת תאר בד"ה אם לא תדעי לך היפה בנשים כו'). אמנם יש בהנשמה עוד בחינה שלמעלה מעשר כחות הנ"ל שראשיתן חו"ב כו' והוא בחי' הביטול ומס"נ בבחי' עצמיות הרצון שלמעלה מהשכל כנודע דאית רצון ואית רצון כו' וכמ"ש ע"פ ויקהל משה והיינו דרצון זה שרשו מבחינת רצון העליון שלמעלה מהשכל המושג ולכן נקרא ישראל לי ראש. ראש היינו בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא ועמ"ש בפ' שלח בד"ה אני כו' אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ כו' ועמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן ובבחי' זו אין שייך שינויים כלל וכדכתיב וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא כו' נצח ומצח הכל בחי' אחת ועיין בסש"ב פרק י"ט ובחי' זו מעורר למעלה ג"כ בבחי' כתר ומקיף דאצילות והנה שם כחשכה כאורה ממש. וע"כ הזדונות נהפכים לזכיות ממש (ועמ"ש בביאור ע"פ וקבל היהודים וקבל לשון יחיד כו' ע"ש):

ה והנה עם כל הנ"ל יובן גם כן מ"ש על פ' שוש תשיש דעל ידי שמחה של מצוה ממשיכים שאפילו כשכנסת ישראל היא בבחי' עקרה רק שהאתעדל"ע נמשך מעצמו עכ"ז תהיה יולדת זכר כו' ע"ש. ויובן בהקדים לבאר עוד ענין שייכות וקשר ההקדמה הראשונה שנתבאר למעלה מענין ב' בחי' אתערותא דלעילא להקדמה השניי מענין ההפרש שבין תורה למצות. והענין כמו שבתורה ומצות יש מעלה יתירה בתורה מבמצות ויש מעלה יתירה במצות מבתורה. כמ"כ עד"ז ומעין זה הוא ג"כ בענין ב' בחינת אתעדל"ע הנ"ל. היינו שעם היות אשר האתעדל"ע הנמשך ע"י אתעדל"ת הוא בחי' הארה פנימית מא"ס ב"ה ולמעלה מעלה מבחי' אתעדל"ע המאיר תמיד ממילא ומאצמו לצורך חיות העולמות שהוא רק גילוי הארה חיצוניות. אעפ"כ שרש ומקור אתעדל"ע זו הנמשך מעצמו הוא ממקום גבוה יותר. מאחר שהוא נמשך מעצמו כמו שהיה מתחלת הבריאה שנמשך מבחי' כי חפץ חסד הוא הרי א"כ שרשה נמשך מבחי' העצמות ממש אשר אין אתערותא דלתתא מגעת שם כלל רק כי חפץ חסד הוא וע' בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ב' בפי' כד סליק ברעותיה כו'. וזהו ענין שנאמר אחר המבול עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו' יום ולילה לא ישבתו. דהיינו שבחי' זו דחיות העולמות לא תהי' נפסקת לעולם אף אם ח"ו לא אכשור דרי מטעם הנ"ל דשרשה נמשך מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל. ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית וסד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא בענין פי' התירוץ שנז' במדרש על הקושיא איך הקב"ה מוריד גשמים ומצמיח דשאים בשבת כו' ע"ש