כד ב

אלא כשיש שלימות במעשה התחתונים שכבר נשפע עליהם אתעדל"ע שלפי ערך אתעדל"ת אזי שורה ומתגלה ג"כ האתעדל"ע שלמעלה מעלה מערך האתעדל"ת כלל. וכמ"ש במ"א ע"פ אני ישנה כו' פתחי לי כו' שזהו ענין פתחי לי כחודה של מחט ואני אפתח לך כפתחו של אולם כו' ע"ש וכמ"כ גבי שבת ארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה והיינו שיש עוד בחי' בשבת שלמעלה מאתעדל"ת וזהו בחינה שנקרא שבת שבתון והוא מתנה דייקא שלמעלה מאתעדל"ת וכמ"ש במ"א אלא שאעפ"כ הרי ארז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שאין נמשך מתנה זו אלא לאחר האתעדל"ע הנמשך תחלה בשבת ע"י אתעדל"ת בכל ימי החול שע"ז נאמר לעשות את השבת כו' ועיין מ"ש כיוצא בזה במ"א סד"ה כי כאשר השמים החדשים כו' והיינו שבחינת גילוי זה הוא אשר אני עושה למעלה מאתעדל"ת ואעפ"כ אינו נמשך ומתגלה אלא לאחר שלימות גילוי האתעדל"ע שע"פ האתעדל"ת. וכמ"כ הוא ענין הנז' במילה בשמיני שהוא כדי שיעבור עליו שבת א' כמ"ש במ"א. והענין כי בחינת גילוי אתעדל"ע זו הוא גילוי פנימית ממש מבחי' שאין אתעדל"ת מגיע שם ולא בבחינת חיצוני' לבד כמו האתעדל"ע שלפני אתעדל"ת שעם היותה ג"כ מבחינת כי חפץ חסד הוא אכןמ"מ הגילוי רק בבחינת חיצוניות ובבחינת מקיף לבד ולכן נמשך גם קודם אתעדל"ת ואתעדל"ע שעל ידה. אבל שיומשך גילוי פנימית בחינה זו ממש בגילוי ממש בבחינת פנימית הוא דוקא אחר שתחלה יש אתעדל"ת עד היכן שהיא מגעת ושנמשך האתעדל"ע שעל ידה אז נמשך ג"כ בבחי' פנימי ממקום שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל. וכך נת' עוד במ"א על המאמר פ' חיי שרה (דקל"ג ע"א) בענין הטעם דתפלת ערבית שתיקן יעקב בחיר שבאבות הוא רשות דתוכן התירוץ לפי שבחינת יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם לפיכך היא רשות אלא שאעפ"כ אין נמשך בחינה זו אלא לאחר שיש אתעדל"ת עד היכן שהיא מגעת דהיינו תפלת שחרית ומנחה שתיקנו אברהם ויצחק כו' ועמ"ש ע"פ יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו. והנה כמו כן יובן ג"ככ בענין אור הנמשך ע"י המצות והתורה אשר התורה היא בחינה פנימית אך היינו פנימית החכמה שבכתר ונקרא מו"ס והמצות הם מבחינת כתר שבכתר אך מבחינת חיצוניות היינו גלגלתא דחפיא על מוחא. אכן יש עוד בחינה ג' הגבוה משני הבחינות והוא אותו הפנימית של כתר שבכתר אשר הגלגלתא הוא בחינת החיצונית שלו ואפשר שזהו ענין בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת וכמשי"ת שהרי בע"ח שכ"ב ס פ"ו כ' שהוא אור רוחני מקיף עליו כו' וה"ז ממש כמו בחי' בעטרה שהיא מקפת על הגלגלת כו':

ו ומעתה יובן ענין שמחה של מצוה. כי הנה השמחה הוא גילוי ההעלם וכמשל המלך שדרכו שיושב בחדרי חדרים כי כל כבודו פנימה אך בזמן שמחתו מתראה ומתגלה לעין כל והנה המצות שרשן מאד נעלה מבחי' כתר שלמעלה מהחכמה. אך עצמיות הכתר אינו מתגלה כלל רק בחי' החיצוניות היינו בחי' גלגלתא שהוא בחי' רצון העליון. אך ע"י השמחה בקיום המצוה שהשמחה מעורר גילוי הפנימית לכן עי"ז ממשיך גילוי בחי' פנימית הכתר. וזהו בעטרה שעטרה לו אמו דוקא אם הבנים שמחה וישמחו בך ישראל כו' שע"י השמחה של מצוה מעורר התענוג עליון שהוא בחי' העטרה והכתר כו'. ועמ"ש לקמן בד"ה שוש אשיש ובד"ה ה' לי בעוזרי. והנה מבואר למעלה שבחי' זו הוא ענין בחינה הג' שבאתעדל"ע הגבוה משני בחי' ראשונות. ולכן בגילוי בחי' זו נמשך שגם כשאיש מזריע תחלה תהיה יולדת זכר כו'. כי זה דאיש מזריע תחלה יולדת נקבה זהו כשנמשך הגילוי מבחי' חיצוניות שאז ענין אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת הוא שיהיה יולדת נקבה אהבה זוטא כו'