כד ג

משא"כ על ידי שמחה של מצוה שנמשך הגילוי מאתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת מבחינת הפנימית ממש הרי היא גבוה גם מאתעדל"ע שע"י אתעדל"ת ולכן יולדת זכר כו' וזהו שוש תשיש כו' בקבוץ בניה דוקא כו'. (ועיין מ"שבביאור ע"פ כה תברכו את בנ"י מענין ג' ברכות דברכת כהנים יברכך יאר ישא ועמ"ש בענין כשמחך יצירך בג"ע מקדם. ועמ"ש סד"ה בשלח פרעה שהשמחה אמיתית ודביקות בה' אחד הוא בבחי' הכנעה וביטול וע"י קבלת עול מלכות שמים בעסק התורה ומצות כו' ע"ש). והנה עפ"ז יובן ג"כ מ"ש בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מ"ת כי הנה ענין פסח וספה"ע ושבועות זהו קרוב לענין ג' בחי' הנז' שבאתעדל"ע. כי בפסח הי' בחי' דילוג וגילוי אתעדל"ע מעצמו. אך שאין הגילוי בבחי' פנימית כמו בשבועות אשר במ"ת דבר ה' פא"פ. ואחר יום א' דפסח מתחילים לספור ספה"ע והוא המשכת אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת דזיכוך נה"ב שזהו ענין העומר שעורים מאכל בהמה כו'. וזהו מ"ט יום ואח"כ ביום החמישים הוא גילוי שער הנ' שלמעלה מאתעדל"ת וזהו ביום השלישי בהיות הבקר וארז"ל ברבות בראשית פנ"ו שזהו ענין ביום השלישי יקימנו וע"כ אין בו ספירה והגילוי נמשך בבחי' פנימית ממש. משא"כ בפסח כו' שלא היה הגילוי בבחינת פנימית עדיין כמו בשבועות. וז"ש בזהר פ' אמור (דצ"ו ע"ב) בענין שבועות שהוא יום אחד. קשורא דלעילא רישא וגלגתא ומוחי. וע"ש במק"מ ובהרמ"ז רישא הוא עיקר הכתר והוא המקיף העליון שהגלגלתא הוא סיום חצניותו ומוחא הוא ח כמה כו' והיינו שבשבועות מתקשרים כל הג' בחינות הנ"ל יחד ומאירים למטה. ובמ"א נת' ענין ג' בחינות אלו שבתומ"צ בע"א קצת היינו שאותו בחי' פנימית הכתר שגולגלתא הוא חיצוניותו זהו מו"ס כמ"ש בע"ח שכ"ב ספ"ה וזהו ב' בחי' והבחי' הג' מלמעלה למטה היא חכמה דאצילות דאורייתא מחכמה נפקת מחכמה דאצילות והמצות הן מבחי' גלגלתא שמתפשטת גם למטה

ומלבשת גם לבחינת חכמה דאצילות כמ"ש בע"ח שם. ולכן יש מעלה בתורה שהיא בחי' פנימית כי חכמה מוחא משא"כ המצות מבחינת גלגלתא שהיא חיצונית כמו עצם הגלגלת החופף על המוחין. ויש מעלה במצות שמבחינת גלגלתא שהם חיצוניות של בחינה היותר עליונה הוא בחינת ח"ס דעתיקא כו' שהיא בחינת פנימית הכתר ממש. ועד"ז יש לומר ג"כ פי' רישא וגלגלתא ומוחי. רישא היינו פנימית הכתר מו"ס וגלגלתא היינו סיום חיצוניותו ומוחי הוא חב"ד דאצילות. ועמ"ש מענין זה בביאור ע"פ אני כו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו'. וע' עוד מענין בעטרה שעטרה לו אמו בזהר פ' נח (דף ע"ד א') ובפ' בשלח (דנ"ח א') ופ' יתרו (פ"ד א') ובמשפטים (דף ק' ע"ב) ויקרא (ד"ד ב') ופ' אחרי (דע"ז ב') והנה במשנה סוף תענית משמע דביום חתונתו זה מתן תורה היינו יוהכ"פ שבו נתנו לוחות אחרונות כדפרש"י שם ובודאי דביוהכ"פ שייך בחינת גילוי בעטרה שעטרה כו' שהוא ענין בחינה הג' הנ"ל שמלמטה למעלה וכמ"ש ע"פ ביום השלישי יקימנו. וזהו ג"כ שעטרה לו אמו כי כל העליות ביוהכ"פ ע"י בינה כו' וענין שאו ידיכם קדש וברכו כו' כמו שהאם מברכת את בנה עד"מ והיינו ענין לא זז מחבבה עד שקראה אמי כנזכר לעיל היינו כנודע שאו"א מלבישים לזרועות דא"א וכמ"ש מענין זה גבי תנופת שתי הלחם ע"ג שני הכבשים בפרשה אמור. וא"כ כשממשיכים ברכה והמשכה לז"א מאו"א הנה ברכה והמשכה זו הו ג"כ מזרועות דא"א המלובשים בהם. וזהו ממש כמו הברכה שהיא על ידי הידים כמ"ש וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים כו' ועד"ז פי' בספר עמק המלך שער י"א פ"ג ושער ט"ו פרק קמ"ח ענין שאו ידיכם קדש שהוא סוד אבא שבתוכו יד ימין דא"א וברכו את הוי' שהוא ז"א כו' ועיין מ"ש