כז א

האזינו השמים וישראל סבא היינו נו"ה דאבא שהוא הבחי' אחרונה שבחכמה כו'. מיהו בפרשה בראשית (ד"ו ע"א) גבי רב המנונא סבא אבל אבא דילי הוה רב ויקירא ועתיק יומין ופי' באשל אברהם לרמוז על ישראל סבא שנקרא ג"כ עתיק יומין דתיבת סבא ותיבת עתיקא כולא הוא חד והיינו לומר שנשמת רב המנונא סבא נמשכה מבחי' ישראל סבא אמנם מ"ש דישראל סבא נקרא ע"י י"ל שזהו ע"ד שמבחי' תבונה נעשה כתר לז"א ולכן ישראל סבא שהוא נשמת כתר זה נקרא ע"י לגבי ז"א כי ע"ח הוא פנימית הכתר ונשמה שלו. וא"כ לפ"ז שפיר י"ל שהנשמה שנמשכת מישסו"ת נקרא מזליה לגבי הנשמות שמזו"נ וכ"מ קצת בז"ה ר"פ נח גבי ענין שנאמר נח נח ב' פעמים נגד א"פ של הנשמה ואור מקיף כו' אכן באמת כמו שכתר אמיתי דז"א נעשה מא"א עצמו כמ"ש בע"ח שכ"ב פ"ג. כך אמיתית בחינת מזליה של הנשמה הוא מהכתר דאצילות ומחשבה הקדומה כו' כנ"ל. ועוי"ל דענין שרש הנשמות הנמשכים מבחינת יש"ס ותבונה זהו מ"ש בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' ע"פ הזהר ר"פ משפטים (דף צ"ד סע"ב) ואקרי בן לקב"ה כו' זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דאו"א כו' שבאותו זיווג העליון דאו"א יוצאיןמשם נש מת בני אדם כו' אלא שעדיין אינן ראויות ואינן נשלמות עד שיזדווגו זו"נ דאצילות ואז הם יוצאים מזווג ההוא כו' עכ"ל. ועיין בזהר משפטים (דקכ"א סע"ב ודקכ"ב א') ובמק"מ שם ובזח"ג ויקרא (ד"ז ע"ב ודכ"ב א' ודק"ס ע"ב) ובמק"מ שם שע"ז נאמר למען אחי ורעי שמפני שיש להן חיה ונשמה מאו"א הם נקראו אחים וריעים לזו"נ דאצילות כו') ולכן מקדשי שמך שמך היינו מלכות שירדה לבי"ע והיא עולה לאצילות ע"י ישראל מקדש שמך שממשיכים בחי' קדש ג"פ קדוש הם חב"ד כי בחכמה אתברירו (וזהו ענין מקדשי שמך להיות נמשך שם מ"ה לברר שם ב"ן ועמ"ש בד"ה אסרי לגפן) ובחינת החכמה ממשיכים ישראל למטה לפי שהם משרש ישראל סבא ותבונה כי תבונה היינו גילוי ההתבוננות שמזה נמשך בחינת עונג הגן עדן עליון ותחתון דהיינו גילוי התענוג שבכתר מקור התענוגים כי עדן הוא חכמה שם עדייחן אין התענוג בבחי' גילוי ועיקר הגילוי הוא בתבונה כמו עד"מ באדם שעיקר גילוי התענוג הוא בסוף הבנת השכל כ'ו ומקור נש"יח הוא מבחינת תענוג זה כנודע שההזרעה הוא בגמר ביאה בעת התענוג וכמ"ש גבי שמשון ותאלצהו כו' וכך נש"י נמשכו מעונג שלמעלה שהוא בעת ההשפעה כי למעלה לא שייך שום תענוג אלא שהתענוג הוא במה שמשפיע כמארז"ל יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' וזהו בחינת התענוג שלמעלה והיינו תענוג השפעת הנשמות. ולכן יש בהן כח להעלות את המלכות להיות מקדשי שמיך לקדש אותה ממטה למעלה כמו הרי את מקודשת לי פי' שתהיה מקודשת לז"א בעלה באצילות ותעלה מבי"ע (והנה מ"ש כי למעלה לא שייך שום תענוג אלא כו' לכאורה אינו מובן שהרי אדרבה כתיב כי עמך מקור חיים מקור התענוגים עוז וחדוה במקומו אך הענין כמ"ש במ"א כי התענוג שלמעלה כביכול אינו כמו עד"מ התענוג שבאדם שהאדם מקבל התענוג מאיזה דבר אחר שחוץ ממנו כמו מהשגת חכמה מפוארה או מאכילת מאכל ערב ואפילו הנשמות המתענגים על ה' בג"ע הרי הם מקבלים התענוג על ידי מה שמשיגים זיו השכינה משא"כ אצלו ית' הרי אין לך דבר שחוץ ממנו שיתכן לומר שמקבל תענוג מהדבר שחוץ ממנו ח"ו אלא אדרבה שהוא עצמו ית' הוא מקור התענוגים א"כ הוא והתענוג שלו יתברך כביכול דבר אחד כמו שהוא היודע והוא הדעה עצמה כו' וזהו ענין שעשוע המלך בעצמותו הנז' בספר עמק המלך ובע"ח לא נזכר מזה כלל וזהו גם כן מ"ש ואהיה אצלו שעשועים כו' אך הרי הוא ית' מקבל תענוג ממעשה הצדיקים וכמ"ש הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים הוא כו' ובזהר בדוכתי טובא קוב"ה אתי לאשתעשעא עם