כז ג

דף ק' ע"ב ומ"ש מזה ג"כ בד"ה שובה ישראל ועמ"ש סד"ה יהודה אתה גבי בני אביך) אך שמן זה היינו בחי' ביטול שמחמת השמחה של יין הוא במקורו למעלה במוחין. אבל כשיורד אבא למטה בנצח והוד נקרא לחם כמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד. ויסעד היינו עוז של התורה שנותנת כח לחלישות הנשמה כמ"ש במ"א על פסוק בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים כו' ע"ש וכך לבב אנושהיינו מלכות שירדה לבי"ע רגליה יורדות מות. (עיין במאורי אור אות א' סעיף ק"ד) והכח הזה להיות עולה באצילות הוא ע"י ירידת אור אבא בנו"ה דז"א שהם בחי' אותיות (כי נו"ה נקרא שוקי האיש ורגליו שהן בחי' אותיות כמו שהרגלים מוליכים את האדם ממקום למקום. כך על ידי האותיות נמשך השכל כו') והיינו בחי' חטה כי חטה בגימט' כ"ב שהן כ"ב אותיות כי החטה היא ג"כ בחי' חכמה שהרי אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן אלא שבחי' חכמה זו היא בחינ' קטנות מאד ועמ"ש מזה בד"ה וספרתם לכם גבי חג השבועות והיינו בחינת אותיות שבחכמה והם בנו"ה דז"א ולמטה ששם עה"ד טוב ורע שם הוא התלבשות החכמה וירידתה בבחי' לחם להיות עוז ואינה בבחי' שמחה כמו היין כי לחם אין בו טעם מתיקות והוא בחי' מלכות כמ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (וכמ"ש בזהר ויחי דר"מ ע"א) ואעפ"כ תחלה הוא הלחם כנודע שאי אפשר לשתות יין אליבא ריקנא ושם הוא לחמו בלחמי שתי הלחם הם נו"ה איהו בנצח ואיהי בהוד כו' והוד הוא בניקוד מלאפום ולכן נקרא חלמו גם לחמו לשון רבים היניו עליות המלכות מרה"ר טורי דפרודא כו' ולחמי היינו איהו בנצח שהוא בניקוד חירק שאח"כ יוכל להיות יין המשמח ולהיות להצהיל פנים משמן דוקא בעטרה שעטרה לו אמו כו' אך בחינת העטרה זו צ"ל צאינה וראינה צאינה מאצילות כי באצילות הכל בבחינת מקיפים ואיהו וחיוהי חד ואינו נראה ונגלה כו' רק צאינה וראינה בנות ציון היינו בהיכלות דבריאה שם מורגש ונגלה כבוד גילוי התענוג כו':

ג והנה להבין עניל הלחם שאנו רואים שהלחם דוקא יסעד לבב אנוש יותר מהיין כו' וגם כאן מבואר ששרשו מאבא שהוא למעלה מבחי' יין שהוא אימא כו' ויובן ע"ש מ"ש באגה"ק בתחלתו ע"פ חגרה בעוז מתניה אין עוז אלא תורה שהיא נותנת כח ועוז לבחי' מתנים כו' ע"ש. והנה המתנים הם נו"ה שנקראים תרין שוקין ובמקום המתנים בפנים שם הם הכליות שנו"ה נק' ג"כ כליות יועצות. ומבואר בע"ח שנה"י חדשים נמשכים מהכתר (בפע"ח שער העמידה פי"ד איתא וז"ל אריך אנפין שהוא הכתר הנקרא אל עליון שהוא הגומל חסדים שהם נה"י דזעיר אנפין המוציא אותם בסוד תוספות מחדש עכ"ל) ועיין בפי' הרמ"ז בפ' בראשית (דף ח' ריש ע"א) גבי לכל עושיהם מ"ש בשם ספר הליקוטים בדרוש נה"י החדשים כו'. וזהו חגרה בעוז מתניה עוז היינו התורה ששרשה מהכתר ממנה נמשך הכח ועוז לבחי' מתנים שהם נו"ה. והענין הוא כמו עד"מ שאנו רואים שיש אדם שאע"פ שמשיג השכל עכ"ז אינו יכול לללמדו לזולתו כ"א לעצמו הוא מבין אבל אינו יכול להשפיעו ולהבינו לאחרים והטעם הוא מפני שהוא אינו בר שכל גדול כל כך לכך די לו להפקיע את עצמו אבל לא יוכל לשית עצות בנפשו איך להשפיע לזולתו כמ"ש באגה"ק בד"ה להבין משל ומליצה שכדי להשפיע צריך להתייעץ איך להשפיע בדרך שיוכל המקבל לקבל ההשפעה. שאם יאמרנה כמו שהיא בשכלו לא יוכל הבן שהוא קטן להבין ולקבל רק צריך לו לסדר בסדר וענין אחר דבר דבור על אופניו מעט מטע ובחי' עצה זו נקרא נצח והוד שהן כליות יועצות כו' וגם נו"ה נק' שחקים ורחיים ששוחקים מן לצדיקים כמו הטוחן ברחיים עד"מ שמפרר