כח א

רבים זהו תשבע"פ ולחמי לשון יחיד זהו תשב"כ. כי הנה תשבע"פ עיקרה להשיג ולהבין הדין וההלכה שאם אומר ההלכה ואינו מבין אינו נחשב לו ללימוד כלל (כמ"ש במג"א סי' נ') ומאחר שהוא בבחינת השגה הרי כל א' משיג לפי מדרגתו ולכן נקרא לחמו לשון רבים שיש לכל א' חלק בפ"ע כפי ערך השגתו והוא רשות הרבים. ותשב"כ נקרא לחמי לשון יחיד דהנה עיקר תשב"כ היא הכתובה תמונת אותיות כפי התמונה כן הוא רמיזתו למעלה. אבל השגת שכל האדם אין בהם כלל כי הם למעלה מן השכל כו' חכים ולא בחכמה ידיעא ולכן נקרא תורה שבכתב ואין תלוי בדעת ואפילו ע"ה אם אמר הפסוק בלתי שום דעת כלל נקרא עוסק בתורה שבכתב ולפיכך כל ע"ה מברך ברכות התורה בשחר לפני הפסוקים וכן כשעולה לס"ת. ולכן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ כי באמת א"א להביאם בשכל ודעת וכן דברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב כי הם הדעת והכתיב הוא למעלה מהדעת כו' וע"כ נקרא תשב"כ לחמי לשון יחיד דלא שייך לומר בה התחלקות המדרגות כ"א לפי השגתו מאחר שבאמת היא למעלה לגמרי מהשכל כו' והפשטיות המושג נקרא רק לבושא דאורייתא לגבי פנימיותו הרמוז בהאותיות ועמ"ש בפ' ברכה בד"ה תורה צוה כו' ע"ש. ועוד טעם שנקרא תשבע"פ לחמו לשון רבים דהנה מבואר במ"א באגה"ק ד"ה והמשכילים יזהירו וז"ל והנה כשהמל' דאצילות מתלבשת בק"נ כדי לברר הניצוצות שנפלו בשבה"כ אזי גם המלכות דאצילות נקרא בשם עה"ד טו"ר לגבי ז"א דאצילות שאינו יורד שם ונקרא עץ החיים כו' יעו"ש ונודע כי עיקר בחינת רשות הרבים טורי דפרודא הוא בשבה"כ וע"כ גם המלכות שהיא בחינת תשבע"פ מל' קרינן לה שמתלבשת שם כדי לברר הניצוצות נקרא ג"כ בלשון רבים כמו שנקרא בשם עה"ד וזהו ענין ורב להושיע כל רב מבבל כמ"ש במ"א משא"כ תשב"כ שהיא בחי' ז"א דאצי' שאינו יורד שם נק' לחמי ל' יחיד:

ומעתה יובן ג"כ מה שבחי' ב' התורות תשב"כ ותשבע"פ נקראו בשם שתי הלחם דוקא. דעחם היות שמבואר הטעם דבתשבע"פ שייך לחמו ל' רבים ובתשב"כ לחמי ל' יחיד מ"מ צ"ל למה נרמז זה ההפרש שבין תשב"כ לתשבע"פ בבחי' לחם דוקא. הלא התורה נק' בכמה שמות לחם יין ושמן ולמה נרמזו בבחי' לחם דוקא. והן אמת י"ל הטעם כפשוטו מפני דלחם זהו הנגלה שבתורה אשר בחלק הנגלה שייך לומר ב' בחי' הנ"ל דלחמו ולחמי אמנם באמת עוד אפשר לומר הטעם דהנה מבואר במ"א בפ' בשלח בענין לחם משנה דשבת שהם כנגד ב' בחי' לחם. לחם מן הארץ ולחם מן השמים שהוא המן וכנגד ב' לחמים אלו הם ב' ברכות ראשונות דבהמ"ז ברכת הזן וברכת הארץ כו' דהנה פי' לחם מן הארץ כי בחי' ארץ הוא בחי' שם ב"ן ולחם מן הארץ היינו בחי' בירורים דתהו שמתבררים ע"י המל' היורדת לברר כו' ולחם מן השמים ירד בזכות משה שהוא שם מ"ה כו' וזהו ענין ברכת הזן שתיקן משה שהוא כנגד לחם מן השמים כו' וברכת הארץ נודה לך כנגד לחם מן הארץ כי יש ברכה והודאה יחו"ע ויחו"ת כו' ע"ש באריכות. והנה תשב"כ ותשבע"פ נקרא ג"כ שמים וארץ וכמ"ש במ"א בד"ה השמים כסאי כו' ובאשר דוכתי. ולכן הן הן ג"כ ב' בחי' לחם הנ"ל תשבע"פ שהיא בחי' מל' המתלבשת בק"נ לברר הנצוצות שנפלו בשבה"כ נקרא לחם מן הארץ וזהו לחמו לשון רבים ותשב"כ שהיא מבחי' ז"א שאינו יורד שם נקרא לחם מן השמים לחמי לשון יחיד. ועוד יתבאר זה יותר חממ"ש בפ' משפטים ע"פ כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר כו' שאותיות דתשב"כ נק' אבנים שהן בריאה בידי שמים. וזהו ענין כעצם השמים ואותיות תשבע"פ נק' לבנת הספיר והלבינה