כח ב

עשוי' ע"י האדם מעפר הארץ רק שנעשו ג"כ כאבנים. ולכן שתי הלחם הם בנו"ה דכמו הברכה על לחם מן הארץ נתקן בנודה לך בחי' הודאה כך תשבע"פ הוא בחי' איהי בהוד וכמו הברכה על לחם מן השמים תיקן משה ברכת הזן כו' כך זהו תשב"כ איהו בנצח שהוא נקודת חיר"ק בחי' נקודה וביטול כי נצח ענף החכמה וכן משה בחי' נצח דאבא כו'. ופי' לכו לחמו בלחמי היינו שיהי' העסק בתשבע"פ לשמה שיהי' לחמו ג"כ בבחי' לחמי למהוי אחד באחד. והיינו כמ,ש וכל בניך למודי הוי'. ויובן זה ממ"ש במ"א בפ' בראשית בענין ב' ברכות ראשונות של נשואין יוצר האדם ואשר יצר את האדם שהם כנגד תשב"כ ותשבע"פ ושלכך בברכת אשר יצר חותם בברוך כו' ע"ש. ומעתה יובן ג"כ ענין תנופת שתי הלחם. כי הנה תשב"כ ותשבע"פ נק' ג"כ חתן וכלה. ועד"מ כדי להיות יחוד חתן וכלה צ"ל תחלה בחי' נשואיןשהוא ב חי' חופה שהיא בחי' המקיף על שניהם וזהו בחי' בעטרה שעטרה לו אמו שבחי' העטרה זהו בחי' כתר שלמעלה משתי הלחם שהם נו"ה איהו בנצח ואיהי בהוד וזהו ענין שמניפין שתי הלחם להלותן לשרשן ומקורן בבחי' מקיף הנ"ל בחי' העטרה וכתר כו' ועי"ז נעשה היחוד וההמשכה מתשב"כ בתשבע"פ וכמש במ"א מענין זה בפ' הברכה בד"ה תורה צוה כו' הנ"ל ועמ"ש גבי ענין לחם משנה שבשבת ג"כ עולי' ב' לחמים הנ"ל לבחי' שלמעלה משניהם כו':

ה אך בחי' העטרה זו צ"ל צאינה וראינה מאצילות בהיכלות דבריאה כו'. ולכאורה זה אינו מובן כלל איך בהיכלות דבריאה יוכלו לראות מה שא"א לראות באצי' והלא אין ערוך בריאה לאצילות וכבר נז' למעלה שהוא ע"ד וכעין מ"ש מרחוק ה' נראה לי כו'. אך י"ל עוד דהנה כעין זה איתא בפע"ח גבי כוונת ק"ש כי אין בנו כח לעורר או"א בהיותנו באצי' רק בהיותנו למטה בבריאה כו' ע"ש. ואפשר לומר ע"ד שארז"ל בגמ' (ביבמות דמ"ט) גבי מנשה שהרג את ישעי' אמר רבא מידן דייני' וקטלי' אמר לי' משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה' כו' ופריך הש"ס מ"מ קשו קראי אהדדי ומשני כדתני' כל הנביאים נסתכלו באספקרליא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה. ומבואר הפי' במ"א (בד"ה ת"ר נר חנוכה ב"ש אומרים כו') דאספקלריא המאירה היינו עד"מ זכוכית הבהירה אשר בה ועל ידה יכולים לראות גם מרחוק ורואים מהות הדבר ועצמותו ממש. אבל אספקלריא שאינה מאירה היא הזכוכית הנק' (שפיגע"ל) שיש צפוי דק על הזכוכית ולכן אין רואים בה ועל ידה מהות הדבר הנראה ממש רק דמותו ותבניתו וע"כ נק' אספקלריא שאינה מאירה שהרי אין רואים בה כלל מהות הדבר ממש משא"כ באספקלריא המאירה שרואי' עצם הדבר הנראה ממש אמנם מ"מ באספקלריא שאינה מאירה יכולים לראות עכ"פ הדמות גם מהדבר שא"א לראותו כלל ע"י אספקלריא המאירה כמו שיכולים לראות את עצמו ע"י (השפיגעל) וגם לראות מאחוריו. רק שרואה הדמות ולא עצמיות המהות כו' אבל באספקלריא המאירה א"א לראות כלל א"ע ולא מאחוריו עד"מ ועיין בפ' וארא (דכ"ג ע"ב) מענין אספקלריא המאירה ושאינה מאירה. ובת"ז תיקון כ"ב ותיקון מ' ובשער היחודים פרק א' ובסה"מ סי' קנ"ו ובפרדס בעה"כ ובמא"א באות אלף סעי' קנ"ט. והנה מרבע"ה ראה באספקלריא המאירה אשר בה רואין המהות ממש ובבחינה זו נאמר כי לא יראני כו' משא"כ שאר הנביאים נתנבאו רק באספקלריא שאינה מאירה וזהו שכל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה ועמ"ש מענין זה בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות כו' ופי' כה היינו בחי' כדמותנו וזהו וביד הנביאים אדמה כו' אך לפיכך יכול לראות גם בחי' עליונות יותר שלא ניתנו לירד ולהתגלות בבחי' אספקלריא המאירה כו'